ברחתי דרומה
עם חלום מעורפל בראש,
על ירוק וחול ושקט.
מאז הגירושין מהצהובה,
כל מה שיש זה מרתון בילתי פוסק
וחוסר שקט תזזיתי.
אבל המדבר וחולותיו
לא הביאו את השלווה המצופה,
רק מתח ורצון לחזור
לממלכת בטון אפור.
בשדה עצי הזית של אבו-זקן,
יש עץ אחד ששתלתי בידי לכבודה.
היה זה בזמן של ריב גדול
והזית השתול עם השם שלה מפוסל למרגלותיו
היה כמתנת שלום ופיוס.
כמה מזרח תיכוני מצידי.
הוא עדיין שם,
גדל יפה.
שורה שלישית ממזרח, עץ 18
אם תרצו לבקר פעם.
בחדר האוכל של ביג-אמא,
עומד עוד עץ.
אחד שקיבלתי ממנה מתנה,
בין מתנות אחרות
לכבוד סיום שלושים הקפות סביב השמש.
מאותם עצי-קלישאה שאפשר לקנות במשתלה השכונתית
אלה שמוצמדת אליהם פיתקית עם השם "עץ אהבה".
כשעזבתי את הצהובה ואת ביתה,
הבאתי את העץ הקטן לבית אמא למשמרת.
-רק לבינתיים, אמרתי לה
-תשמרי לי על האהבה.
הוא מת.
מיד אחרי המעבר.
השיל עליו לכדי גדם ריק.
אבל לאחרונה, חודשים אחרי
לכבוד ביקורי במדבר,
הוא הוציא שני עלים קטנים חדשים.
אני נוח להצמד לכל סימבוליות מיסטית בגרוש.
מה יודע העץ הזה?
לפני 14 שנים. 5 בספטמבר 2010 בשעה 21:54
