עין בוחנת

תני לי סטירה, היא מתחנחנת. ואני ממשיכה ללטף לה את הלחי ולחייך. חיוך מר. תגלגלי לנו ג'וינט, אני מתחנחנת. היא קמה מהספה ומנערת אותי מעליה כאילו הייתי חתול טורדני. אני מרוחה על הספה והיא מתעסקת עם משהו על שולחן הקפה. שוקה ליד התנור. תמיד הערצתי נשים שיודעות לגלגל ג'וינטים. זה טיפשי, אני יודעת. יש סיבות יותר טובות להעריץ. כשהיא חוזרת, היא דוחפת אותי קצת עם רגל יחפה וקרה. אני מחליקה לצד הימני של הספה ומפנה לה מקום. שניה לפני שהיא מציתה, היא תוקעת בי מבט ושואלת מה יש לי. אשמת שולטות. אשמת שולטות, שוב התחלת. אני קמה והולכת להשתין. זה פשוט עזב אותי, אני חושבת. נגמלתי. אני לא יכולה יותר. אני אפילו מתביישת לספר לה. האח הצעיר של החברה הכי טובה שלי. מה עלה בדעתי. נתקלתי בו באיזה ארוע קווירי. הלכנו אליי. הוא רוצה, כן. הוא רוצה איתי. הוא יודע. הוא קרא. ואני התפתיתי. המבט הזה כשאני מורידה את החגורה והם מבינים שזה לא בצחוק מרטיב אותי כל פעם מחדש. והפעם זה היה ממיס. הוא באמת היה מבוהל. לא קלטתי עד כמה הוא היה מבוהל. שעתיים הוא היה מכורבל לי על המיטה תוקע בי מבטים כועסים ונעלבים, ואני ליטפתי. וזה לא עזר. לא קלטתי עד כמה הוא היה מבוהל. אני מורידה את המים וחוזרת לסלון. הזונה כבר חיסלה חצי ג'וינט. היא מעבירה לי אותו במבט מתגרה. לא עוזר כלום. לא בא לי לתת לך סטירה.