עין בוחנת

אני מתעוררת בבוקר מוקדם. מלטפת לה את היד בין הבלגן של השמיכות. אני קמה לעשות קפה. הרעש של המטחנה מבהיל את שוקה. אנחנו יושבות ליד שולחן המטבח ושותות קפה בלי חלב. שכחת לקנות חלב. אני ארד להביא. שלג, שכחת. שלג. לא טעים בלי חלב. סליחה. סליחה לא מספיק. אני שולחת יד. משיכת שיער. עכשיו היא על הריצפה. אני מגישה לה את כוס הקפה שלה. תשתי. היא שותה. אני קמה לעשות עוד קפה. היא יודעת שאם היא הגיעה לריצפה במשיכת שיער, רק משיכת שיער תרים אותה משם. אז אני הולכת להתקלח. כשאני חוזרת אני מגישה לה עוד כוס קפה חם. תשתי. היא שותה. אני מלטפת לה את הלחי ודוחפת אגודל לפה החם שלה. מתירה את החלוק, ומושכת אותה אליי. אחרי שאני גומרת אנחנו מתחרעות על עוד עשרה פרקים של חוק וסדר. היום הלזניה כבר ממש מגעילה, אבל הכל יותר רגוע. השלג מפשיר. מחר סלט. או ארוחת בוקר בארבע אחר הצהריים.