עין בוחנת

אחיה של החברה הכי טובה שלי חיכה לי בחדר המדרגות. אני עם כפכפים ושקית זבל. אתה כאן הרבה זמן. כן. הוא לוקח ממני את השקית ומתחיל לרדת. אני מדדה אחריו. למטה אני מצביעה לכיוון פח הזבל. הוא מניף את השקית פנימה. תעלה לקפה. עכשיו הוא מדדה אחריי. לונג טיים. הוא מתיישב ליד השולחן. אני עושה קפה. הידיים שלי קצת רועדות. החברה שלי זרקה אותי. אני מסתובבת אליו. אני מצטערת. לא נורא. בגללי. בגללי. אני ממש מצטערת. הידיים שלי קצת רועדות. היא ראתה את הסימנים ונבהלה. אתה גם נבהלת, אני מחייכת. מנסה לחייך. כן. היה לך רע. לא היה לי בדיוק רע. זאת אומרת היה מאוד רע. לא ידעתי שאפשר להפסיק אותך. לא רציתי להפסיק אותך. רציתי שיהיה לי רע. אבל כשליטפת אותי, והעור שלי בער, הבנתי. הבנתי ששתיים בלילה, והיא לא יודעת איפה אני, ואם אני חוזר עכשיו הביתה היא תבחין. אז חזרתי הביתה, והיא הבחינה. היתה קצת סצנה, והיא הלכה לגור עם אחותה. למה באת לספר לי את זה. לא יודע. אני לא יכול לספר לאף אחד אחר. אני לוקחת שתי כוסות קפה והולכת לסלון. הוא אחריי.
אנחנו יושבים על הספה ומקשיבים למוזיקה. הקפה מזמן נגמר. אני מקדישה לו ויסקי איכותי.
luli puna. cat power. nina nastasia. pixies. stooges. gore gore girls. nirvana.
אחר מתחיל תור האלבומים ההזויים. אנחנו מתפקעים מצחוק לצלילי peter hammill, ורוקדים טכנו לצלילי carmina burana. בסוף הוא הולך, לא לפני שהוא מנסה להיזכר בשבילי בשמות של כל האנשים שהיו איתו בכיתה ביסודי, ומתאר לי מה הם בטח עושים היום. אני מתגלגלת מצחוק על השטיח. למה לי אין אח קטן.
למה לי אין אח קטן.