לפני 16 שנים. 16 בפברואר 2008 בשעה 17:21
הקפה הראשון של הבוקר על שולחן האוכל במטבח. לא משנה לי מתי היא באה (ממש מאוחר). כמה היא איחרה (שעתיים). שכבר ישנתי (כי נמאס לי לחכות). שהיא העירה אותי (כאילו בטעות). איזה מצב רוח היה לה (מסוגר וקוצני). איזה מצב רוח היה לי (מיואש ומריר). לא משנה לי שהערב היה חורבה. לא אכפת לי שאני תלויה בה. לא אכפת לי שאני נוטרת לה על כך. לא מטריד אותי שאני לא מסוגלת להגיד לה את זה. כל זה לא חשוב. רק שתשתה איתי את הקפה הראשון של הבוקר.
