Realitivity

יש משו מאוד סקסי בהתפלשות.
התרפסות מול גבר מעוניין אבל אדיש, או בעצם, "אדיש".
יש שיגידו שזו תמצית העליבות, אבל לדעתי לא. לדעתי זו תחושה שגובלת אפילו בקסומה.
למזער את עצמי ואת חשיבותי, לפאר אותו כפסגת שאיפותיי וכאדם שעשה לי הכי טוב בחיים. שאין כמוהו, ואין בלתו.
לעשות מעצמי קטנה-קטנה מולו, לקבל את כל העלבונות שיטיח בי, לשמוע את כל הריג'קטים,
להישאר שם נמוכה ומתחנחנת למרות כל זה, ואולי גם בגלל.
לרדת עוד מדרגה, ועוד מדרגה, ועוד אחת, כדי לרצות אותו.
כדי שיגיע לסיפוקו על השפלתי. כדי שנגיע שנינו לסיפוק הזה.
כמובן שכל זה בהנחה ובתנאי שהוא אכן מעוניין, ושבסופו של תהליך יקבל אותי אליו.
כי אם לא, אז זו סתם הסתמרטטות חסרת מטרה.
ואולי יש כאלו שיאמרו שגם סתם הסתמרטטות יש לה ערך משלה.