Realitivity

בסוף זה לא הצליח לשרוד; בסוף חוסר האיזון הכריע אותנו.
באופן פרדוקסלי, חוסר האיזון בינינו הוא שהאיר עבורי לבסוף את חוסר האיזון בחיי.
היה מעולה, אה? ממש. זיכרון לנצור.

התלבטתי עם עצמי אם לכתוב לך את זה בפרטי, או אולי לשתף רק את פורום הנשלטות, או פה.
בסוף החלטתי פה, שהלא זו הבמה שלי להחצנה. החצנה בחסות האנונימיות.

אתה, כמו שמישהי אחרת (שבזמנו ניסתה 'לגנוב' לי אותך) אמרה, אתה אדון אמיתי. תקיף, שקול, בעל אג'נדה ברורה, אחראי, והכי חשוב, בא מאהבה. אתה יודע איך להיכנס בצורה שקטה ורגועה מתחת לוריד, ולהשתכן שם. מתחת לכסות (העבה, יש לומר) הצינית, הסרקסטית, המודעת לעצמה, האפאתית, נמצאת נפש מדהימה, שנדרשת ל-match על מנת לפרוח באמת. ואנחנו, היה בינינו משהו קסום. שהצליח ללבלב למרות הסביבה הבעייתית. שבעה חודשים של שכרון חושים.


אני סגורה ושלמה עם החלטתי כי אני מאמינה שהגיע הזמן לעשות דברים עד הסוף, ולא לחתוך פינות. כמו שאתה מאמין, בעצם.
אני צריכה שקט תעשייתי. מסגרות פשוטות ומיקוד (מי חשב שהתמקדות תהיה כלכך קשה אחרי תקופת פיזור שכזו). אתה צריך מישהי שתהיה עבורך סאבית מושלמת (מה שאני ניסיתי להיות, מאוד מקווה שהצלחתי) אבל שתהיה שם גם אחרי ולפני ותמיד. אתה צריך מישהי שתחלוק איתך את יצועך בלילה ותחמם לך את הלב באופן קבוע. ושם אני רחוקה מאוד מלהיות מושלמת עבורך.

יצקנו הרבה כלכך תוכן לתוך יציר כלאיים שכזה שהיה אנחנו. עבור שנינו, אני מקווה, זו היתה הפעם האחרונה שנסתפק במשהו חלקי (כמה מבטיח שלא יהיה) וזה יסמן את תחילת (או חידוש) השאיפה והרדיפה אחר השלמות. האחת. האמיתית.


ברור לי שזה לא ייקח לך הרבה זמן.
ברור לי עוד שהקנאה תאכל בי.
ייקח לי ז מ ן לפשוט אותך ממני.