Realitivity

הצרה היא שאני מרגישה שזה חיובי.
וזו בדיוק הסיבה שאני כלכך לא רוצה לבדוק...
כי אם זה חיובי, אני איאלץ להתמודד עם השאלה הזו של רוצה/לא רוצה, מסוגלת/לא מסוגלת, לפנים.
מרגיש לי גדוש ולא אמור להרגיש לי גדוש בימים אלה.
אני עייפה לאחרונה כמו שזכור לי שהייתי עייפה רק בשתי תקופות אחרות בחיים.
בשתיהן זה היה חיובי.
ואתה רוצה עוד אחד. כמו שבפעמיים הקודמות רצית. רק שאז רציתי גם אני באותה מידה.
והיום לא.
היום אני עדיין ספוגה בטראומה של הפעם השניה.
בתהליך הקשה, באקט המתעלל, בימים שאחרי. הו, הימים שאחרי.
הימים האלו נחרטו לי עמוק עמוק בפנים.
לא חווית איתי את החוויות האלה. היית שם, לצידי, אבל במקום אחר.
זר לא יבין זאת. זר למהלך העניינים הפנימי שלי, הכוונה.
וזה לא רק זה. זה מכלול של סיבות שבגינן זה לא צריך לקרות.
אז איך לעזאזל אני אומרת לך את זה?
איך אני גורמת לך להבין שאני פשוט לא מסוגלת?
למה פה אני מסוגלת לכתוב, אבל כשאני מריצה בראש את הסצינה של הדיון, ברור לי שזה לא יתנהל בפשטות בה זה יכול, אמור, צריך, הלוואי שהיה - קורה.
אני לא רוצה.
אז לא פלא שאני גם לא רוצה לבדוק בכלל.
אם נתעלם מספיק חזק, מספיק זמן, זה ייעלם.

אז זהו, שכמו כאב שיניים (אללי על האנלוגיה), גם זה לא מסוג הדברים שעוברים.