שבועיים שלא הצלחתי לתפקד כהלכה, כי הראש עף למקומות אחרים.
מאז ומתמיד אני כזו. אחת שלא מסוגלת להתאפק, ובונה בניינים (מה זה בניינים, גורדי שחקים!) באוויר, כשכלום עדיין לא קרה. תכנית, אפילו רקימה של תכנית כבר שולחת אותי לפינטוזים על העתיד.
אז הראש ריחף, והעבודה היתה שם כל הזמן, אבל לא הצלחתי. אפס ריכוז.
ואז באה הפגישה של לפני שלושה ימים והחזירה אותי לפרופורציות. הראש שב למקומו.
ובשלושת הימים האחרונים הבאתי תפוקה שהחזירה לי את הצוות (סוף סוף אנשים ממוקדי מטרות שאינם רק אני) למסלול, ועושה רושם שבכל זאת נעמוד בדדליין 😄
הבהרתי את הכיוון שלי, שוב, בצורה שלא חשבתי שטמונה בי (לא נכון. תמיד ידעתי שנמצאת. מעולם לא העזתי לבטא). הייתי חד משמעית, 'מכרתי' את עצמי במחיר שאני חושבת שאני שווה מבפנים, ולא נכנעתי להרכנת הראש הכה אופיינית לי מפעם.
וזה כנראה עובד, האמונה העצמית הזו...
כמו שקיוויתי, אבל לא העזתי לצפות שיקרה, מחר פגישה נוספת.
אני לא מגיעה אליה עם ציפיות גבוהות מדי. משהו במומנטום שם נפגע.
אבל וואללה, למדתי פה אחלה שיעור על עצמי, ואני יוצאת ממנו מרוממת. מאוד. בלי כל קשר לתוצאה המיידית.
לפני 15 שנים. 24 בדצמבר 2008 בשעה 16:27
