משום מקום הוא פתאום מאותת לי שהוא רוצה.
בכלל לא חשבתי להתייחס יותר מדי, כי הלא הוא לא מחובבי הז'אנר שבעיצומו אני נמצאת, אבל כשהבנתי שהוא לא ממש זוכר... הזכרתי לו בחיוך "מבוייש" שהוא כנראה לא יבצע את זממו בי הערב. הוא כזה חמוד כשהוא מתבאס.
וכזה מושך כשהוא מתהפך.
משום מקום הוא פתאום אומר לי, "אז תחת".
פעם הייתי מפטירה לכיוונו מקסימום חצי חיוך ומסננת, "yeah right". אבל מאז שהתקשורת המינית התפתחה בינינו, הוא ממש לקח ברצינות את עניין ה"אל תבקש, תיקח". מאז, הוא לא משאיר לי הרבה ברירות. הוא דורש. וגם כשאני לא רוצה, הדרישה גורמת לי להתרצות. וגם להרטיב.
התכווצתי בחשש וניסיתי להתחמק. יצאתי מגדרי, ביצעתי בו את מציצת היובל, אבל הוא לא נתן לי לסיים, כך שלא הצלחתי למנוע את הזמם.
Half way through, עדיין בשלב הגלים המוטרפים של הכאב בשריר הטבעתי, הילד מתעורר 😄 רבע שעה לקח לי לטפל בענייניו. רבע שעה שבה השריר הצליח לחזור פחות או יותר לכיווץ סטנדרטי. שבתי לסלון בטוחה שהוא (1) דאג לענייניו בעצמו; או (2) פשוט ויתר. זו הלא תהיה התעללות לשוב ולבתק אותי.
אבל הוא לא ויתר לי. ויותר מזה, הלו?ב כבר הספיק להיספג ברובו, כך שהחדירה המחודשת היתה הרבה פחות חלקה ונעימה מזו שקדמה לה (שגם היא קרעה לי ת'צורה). הסוויצ' שלי לעונג קרה רק בסוף, לצערי, ולא הספקתי להגיע לשם... אבל - מה שכן - התרגשתי כמו שמזמן לא התרגשתי.
לפני 15 שנים. 22 בפברואר 2009 בשעה 17:20
