מורן קיבלה את פניי בדלת, צחקקה למראה גופי הנרעד והפטירה, "עומד לרדת שלג, או מה?". עמדנו כמה דקות בדלת ודסקסנו ענייני מזג אוויר, ורק אחרי שהרעד בגופי הפך בלתי נשלט לרגע, הואילה להזמין אותי פנימה. נכנסנו כדי להתחיל בהכנות לערב. מורן היתה עסוקה בטלפון, ויצא שאת הסלון, הבופה ובעצם רוב הסידורים עשיתי בעצמי. בסביבות 5 הגיעה נערה צעירה שלבשה תלבושת זהה לשלי ונראתה מעולה. ליאת היתה אמורה לעזור לי בהגשה. היא סיפרה לי שהיא בת 19, סטודנטית באוניברסיטה. נפרדתי מאמיר ואור, ילדיה של מורן. אמיר בן 16 ואור בת 14. הם בדיוק יצאו למסיבה משלהם, כך שלא נפריע להם הערב. האמת היא שדרכם הכרתי את מורן. אור היא החברה הטובה ביותר של בתי דניאל, ואור הוא חבר של דניאל. הוא תמיד הפחיד אותי, נראה לי 'בוגר' מדי עבור דניאל, אבל מה יכולתי לעשות?
מורן ירדה ב-7:30. שמוליק בדיוק חזר הביתה והאורחים החלו להגיע. רובם זוגות, 20+ עד 40+, לבושים היטב, סך הכל כ-25 אנשים, כולל אותי ואת ליאת. הוצגתי בפני רוב האורחים. תשומת הלב שהורעפה עליי החמיאה לי, ובמקביל גרמה לי אי נוחות מסוימת. הנשים היו פחות חביבות אליי, אפילו מתנשאות. נדמה היה כאילו מורן אמרה עליי משהו לרוב האורחים עוד לפני האירוע. הייתי די עסוקה עם המעילים של כולם ובהגשת משקאות. כשהלכתי מתישהו למטבח, שמעתי את מורן בטלפון. משהו עורר את תשומת לבי ותוך כדי האזנה קפאתי.... "בת 36, נשואה, 3 ילדים, 1.70 מ', 60 ק"ג, עיניים חומות, שיער חום-דבש, אין לה שמץ של מושג מה קורה פה. הכלבה אפילו לא חשבה בחיים על אף אחד חוץ מבעלה".
לפני 15 שנים. 16 ביולי 2009 בשעה 21:21
