Realitivity

אריק החזיק לי את יד שמאל בעוד דליה מחליקה את טבעת הנישואין שלי על הקמיצה. אריק פתח את רוכסן מכנסיו וסימן לי שאוציא את החבר שלו. היססתי, אבל לנוכח מבטה של דליה מיהרתי ועשיתי כמצוותו. הוצאתי אותו והוא התקשח כמעט מיד. דליה הנחתה אותי לרדת לרצפה מול אריק ולכרוע. היא דחפה את פניי קדימה והבנתי שעליי לפתוח את פי ולקבל אותו אליי. עשיתי כך. לאחר מספר רגעים היא שלפה אותי אחורה ואמרה בנחמדות (מעושה) שאם אני מעדיפה, אוכל להביא אותו לשיא באמצעות היד שלי, אבל אז אאלץ לתת לו לגמור לי על הפנים. בטמטומי שיתפתי פעולה. הייתי במצב של הלם מתמשך, ריחוף.

בכל פעם שניסיתי להשתמש ביד ימין היא מנעה ממני והרשתה רק עם יד שמאל. כשהוא גמר הוא התיז לי על הפנים ועל היד שעלתה אוטומטית כדי להגן על העיניים. הוא לא הפסיק להשפריץ, והתחושה על העור שלי היתה נעימה וחמימה.

פתאום הפציעו פלאשים מכל כיוון. הסתכלתי לשמאלי, והנה ליאת ומורן מצלמות את הרגע בוידיאו. אותי, חשופת חזה, על ברכיי, הזין של אריק על הפרצוף שלי ושפיך מטפטף לי מהפנים ומהיד (מאוחר יותר הבנתי שהשפיך טפטף מהטבעת שלי, טבעת הנישואין שלי, וזה מה שתיעדו כולם). כשאריק סיים לגמור דליה ניגבה לו את הזין עם היד הנקייה שלי והכניסה אותו חזרה למכנסיו. שניהם קמו לענייניהם כאילו אני לא נמצאת שם כלל והצטרפו לקבוצה. שמעתי פרץ צחוק מתגלגל. מורן דיברה, "קומי ולכי להביא לנו יין, תבדקי אם מישהו רוצה קינוח". נעניתי - לא היה נראה שיש לי משהו אחר לעשות באותו זמן. השעה היתה 2 בלילה. הגשתי קינוחים וקצת יין לאורחים שנשארו. צוויתי להסיר שוב את החצאית ולכרוע לרצפה תחת המנורה, כך שכולם יוכלו לראות אותי, עד שיזדקקו לי. נעניתי. השתדלתי לא להביט לאף אחד בעיניים. בכיתי, אבל השתדלתי לא לעשות רעש רב מדי. בשלב מסוים מורן נעמדה וזרקה את החצאית שלי לחלל הכניסה, ובאותה הזדמנות גם העיפה לי את היד שכיסתה בקושי את הציצים. "אל תעזי להתכסות!". אחרי זה רובם התעלמו ממני והמשיכו לדבר ביניהם, מדי פעם מישהו זרק לי מבט נגעל שווידא שאני מבינה את מקומי.

במשך זמן מסוים כרעתי שם באותה תנוחה, תוך הישענות אחורה, כך שהציצים שלי חשופים לכל, כפי שציוותה מורן. הרצתי לי בראש את כל מערכת היחסים שלנו עם מורן ושמוליק. מעולם לא ראיתי התנהגות דומה אפילו בקצת מצד אף אחד מהם. כן היתה לי תחושה תמידית שמורן מרשה לעצמה להיות די נוקבת איתי, אפילו על גבול חוסר הנימוס. אבל היא תמיד היתה חברה אמינה, יחסית. היא ידעה על בעיות בנישואיי, ואני ידעתי על שלה. האכזריות שלה היממה אותי, כמו גם ההנאה הגלויה שלה משיעבודי. חשבתי על סמדר, היא היתה ידידה טובה. היא מה שגברים יכנו בובה: קטנה, גוף מושלם, פנים יפות, עור כהה. סמדר משכה גברים כמו זבובים, אבל משום מה תמיד נראה שהיא מתעלמת מהם. הלילה היא היתה פרובוקטיבית, נהנתה לשלהב את הגברים ולעוון את האנרגיות שלהם אליי. גם היא נהנתה לשעבד אותי. לא האמנתי שהיא מסוגלת.

בסביבות 3:30 בבוקר ליאת עשתה סימנים של עזיבה, ומורן פקדה עליי ללוות אותה ולעזור לה עם המעיל. כשעמדנו במסדרון היא חייכה אליי באכזריות ואמרה לי שהיא נהנתה מאוד הערב, ו"גם את?". היא צחקה צחוק מרושע וסיפרה לי שסגרה עם מורן עסקה, והעסקה היתה אני. היא אמרה שאשמע ממנה בהמשך השבוע ושאם משפחתי יקרה לי כדאי לי לשתף פעולה. היא שלפה את השרשרת שלי מכיסה ואמרה שתתקן אותה, "אולי תוכלי ללוות אותה פעם...", הפטירה בגיחוך, והלכה. באותו רגע שמוליק הגיע והדריך אותי לכיוון המרתף. הוא הראה לי ערימה של שמיכות ואמר לי שמורן תרד בבוקר. שמעתי את דלת המרתף נסגרת וננעלת, ונשארתי לבד במרתף, מייבבת ולא מצליחה לישון. שחזרתי את חוויית הערב שוב ושוב בראשי. זה היה אמיתי? למה? למה? למה? איך אתמודד עם האנשים האלה, איך אצליח? אני מכירה את חלקם? איך אביט בפרצופם?

כ-12 שעות מאוחר יותר דלת המרתף נפתחה שנית, ואור חזק חדר פנימה. מורן ירדה במדרגות ובידה בגדים שהיא זרקה לכיווני. "קומי! מיכל אני לא מתכוונת לבזבז זמן עם איומים מיותרים. מספיק לומר שיש בידי תצהירים מכל מי שהיה פה הלילה, שהשתכרת ועשית צחוק מעצמך. התחלת עם כל גבר בסביבה וכשסיימו התחננת לעוד. יש לי תמונות שיהרסו את נשיואייך בשנייה. ולסיכום, אם את לא מעוניינת דניאל תיכלל בבילוי הבא שלנו, את תנהגי כפי שאומרים לך. יידרש ממך לחתום על שני מסמכים, ואז תוכלי ללכת. אני יודעת שאת לא טיפשה מספיק כדי להילחם בנו, אבל על כל מקרה."