Realitivity

הבטתי במסמכים שבידה של מורן. באחד נאמר משהו בסגנון שהסכמתי למכור את גופי תמורת 250 ש"ח (סכום ההלוואה ממורן). הסכמתי לשמש כבידור במסיבה מתוך הבנה שאספקת שירותים מיניים תהיה חלק מהעסקה. מורן פקדה עליי לכתוב את שמי, גילי ומידותיי על המסמכים בכתב ידי. בנוסף, צוויתי לכתוב שאספק בשמחה שירותים אוראליים ואקיים יחסי מין עם כל מי שיהיה מעוניין באותה מסיבה. ושאני מבינה שלמרות שהסכם כזה אינו חוקי, הוא יהיה מספק על מנת להוכיח את הלך הרוח החיובי שלי בנוגע לפעילות מינית מכל סוג שהוא. הצלחתי לשמור על קור רוח למרות שרעדתי, וכתבתי את מה שאמרה. לאחר שסיימתי מורן חייכה ואמרה, "בואי נשפר את זה; כתבי שאת נשואה ושאת יודעת שדני בעלך ימות אם יגלה מה עשית, ולכן ביקשת מבעלך שיניח לך במהלך סוף השבוע". לבסוף היא פקדה עליי לכתוב פתק לדני על גב החוזה. "דני, החלטתי לראות מה יש לעולם להציע לי. נהניתי ממה שעשו לי 11 הבחורים במסיבה. בקש ממורן כמה תמונות". נעניתי. מורן אמרה שהיא בטוחה שלא תיאלץ להשתמש במסמך זה.

המסמך השני היה למעשה סיכומו של הערב הקודם. הוא הזכיר מפורשות שצולמו תמונות בעירום, שהתנדבתי להצטלם בתנוחות הללו והעברתי למורן את הזכויות על התמונות, שתעשה איתן ככל העולה על רוחה, כולל לפרסמן. חוסר האונים הטוטאלי שלי בסיטואציה הזו היכה בי. פרצתי בבכי. "מיכל, אם לא תחתמי על זה תוך שלוש שניות תאבדי את ההזדמנות ואני אאלץ להגן על עצמי בדרך פחות עדינה". לא ממש הבנתי למה היא מתכוונת אבל החלטתי שאין לי מה להפסיד אם אחתום על המסמכים וכך עשיתי, והיא עזבה. לרגע היה נדמה לי שהיא מביטה בי במבט חברי באותו רגע, כשאמרה, "מיכל, העניינים שונים כעת. אבל הכל יהיה בסדר. אם תמשיכי לנהוג כפי שאומרים לך, אנחנו נדאג לשלומך". היא טיפסה במדרגות המרתף ועזבה, כשהיא משאירה את הדלת פתוחה ופותחת את הדלת האחורית של ביתה. הבטתי החוצה. התלבשתי בבגדים שהביאה לי. היא הביאה מלבושים שישפילו אותי. בכוונה. לא היתה שם חזייה ולא תחתונים. הסוודר היה של ביתה אור, ובערך 3 מידות קטן מדי. הנעליים היו שלי והביריות גם (הן נשטפו), אבל החצאית, של אור, שוב. מעבר לעובדה שהיא הייתה צמודה מדי, היא היתה כלכך קצרה שפחדתי ללכת. אם הצעד שלי יהיה ארוך מדי, אחשוף את כולי לעיני העולם. אבל הנחתי אותה על גופי והתחלתי ללכת, החוצה, אל החופש.

בהולכי הביתה הרהרתי שוב בליל אמש. וההערות האלה של מורן, ממש כשיצאתי. היא הרי לא חשבה שתוכל לעשות לי שוב דברים כאלה? הבטתי מטה, בבגדים שלבשתי, והבנתי שבעצם, היא תוכל לעשות מה שהיא רוצה. איזו מחשבה מצמררת. ידעתי שלא אגש למשטרה. אפילו אם היו מאמינים לסיפור שלי, היה סיכוי סביר שמורן תהרוס את חיי ואת חיי משפחתי. עברתי ליד משאית הובלות, אנשים בדיוק עברו דירה לבית בשכונה. שלושה בחורים עמדו ליד הכניסה. שמעתי שריקה חזקה, ואז עוד אחת. התגנב לי חיוך מבויש כשקלטתי שהשריקות מיועדות לי, וזירזתי את צעדיי. הרגשתי מאוד מובכת, אבל גם מוחמאת. הבטתי למעלה, לשמי דצמבר. השמיים היו כחולים וצלולים, והשמש, לפתע, זרחה.