Realitivity

שארית סוף השבוע עברה עליי במעין ערפל. כששבתי הביתה בששי בצהריים, הדבר הראשון שעשיתי היה להוריד מעליי את הבגדים הללו. ניסיתי לישון. למרות שלא ישנתי יום וחצי, עדיין הייתי טרודה מכדי להירדם. הסתובבתי בבית חסרת שקט, בסביבות 18:30 מילאתי מים באמבט ונשכבתי בפנים. הגוף נהיה רפוי יותר, נרגעתי. הרגשתי את הגוף שלי בוער, דואב. כל אזור המפשעה היה עודו נפוח ורגיש. מצאתי עצמי מאוננת במרץ. עצם המפשעה כואבת, ואני נלחצת עליה, משפשפת ומעסה. הבזקים של דותן ושל אריק חלפו במוחי, ושל עוד כל מיני גברים שאנסו אותי הלילה בבית חברתי הטובה. התפוצצתי לתוך אורגזמה אדירה בתוך המים. עכשיו הצלחתי להביא עצמי לרוגע, נכנסתי למיטה ונרדמתי.

כשהתעוררתי בשבת לבוקר קר אילצתי את עצמי לנקות קצת את הבית ולהכינו לחזרת משפחתי מהוריו של דני. חשבתי על ששי בלילה. זו היתה לי הפעם הראשונה שהיה לי סקס עם מישהו אחר. התביישתי להודות בכך אבל החלק הקשה ביותר היה ההשפלה. הסקס עם הגברים האחרים היה קשה, אבל...

כשדני והילדים שבו ניסיתי להתנהג כתמול שלשום ולעלוץ בשובם. דניאל מיד הצהירה שהיא רוצה ללכת אל אמיר. לשמע השם נדרכתי, לא רציתי שתלך אליו, לא הסכמתי, איבדתי שליטה, צעקתי עליה שהיא לא הולכת לשום מקום. כולם בהו בי בתדהמה, דניאל נראתה בהלם, אבל לא אמרה מילה. דני לקח אותי הצידה ושאל אם אני בסדר. כמובן שעניתי שכן, שהכל בסדר. הוא ניגש אל דניאל ואמר לה שתוכל ללכת אחרי ארוחת הערב. כשהיא הלכה נמלאתי פחד. מה היא תגלה שם? לא ידעתי אם אמיר או אור מודעים למה שקרה בביתם בליל ששי; זה היה כלכך מוטרף שלא ידעתי מה לחשוב.

הימים הבאים עברו לאיטם. דני לא הפסיק לשאול אותי אם אני בסדר, ומה קרה, אבל לא יכולתי לומר לו. הוא בחיים לא יבין. ידעתי שאני מתנהגת מוזר, אבל לא יכולתי אחרת. ניסינו לקיים יחסי מין מספר פעמים. בכל פעם שדני התקרב אליי, עלו לי מאורעות יום ששי. בפעם הבודדה שהצלחנו, אני זוכרת את עצמי משווה את ביצועיו של דני לביצועיו האכזריים והברוטליים של דותן. לא נהניתי מדני כלל אותו לילה. היית כלכך קרה ונטולת תשוקה, עד שלבסוף גם דני הבין.

עשרה ימים לאחר מכן בסביבות שבע בערב שמעתי צלצול בדלת, דני ענה. הדלת נפתחה ושמעתי דיבורים. "מה קרה בסוף השבוע הקודם? היא לא מתנהגת כרגיל מאז", קולו של דני נשמע מתוח. "היא נראתה בסדר גמור כשעזבה בששי בלילה", אמר שמוליק. "דליה ואריק שמואלי עזבו יחד איתה, הם התכוונו להקפיץ אותה הביתה, היה כבר די מאוחר. דיברתי עם דליה השבוע והיא לא אמרה שום דבר", ציינה מורן. "למה שלא ניפגש כולנו בשבת? אולי היא קצת מדוכאת וקצת חברה תשפר את מצב רוחה". דני הסכים שזה יכול להיות רעיון טוב. מורן העירה שתבדוק עם אנשים נוספים, ושתהיה בקשר עם דני בהמשך השבוע. כדי שלא אתפס מאזינה, יישרתי את בגדיי וצעדתי אל עבר הסלון בעצמי. מורן ושמוליק היו שם עם דני. מורן חייכה אליי בחמימות וציינה שהם קפצו לבקר שכן לא שמעו ממני במשך מספר ימים. ניסיתי לענות לה, אבל הלב שלי פעם בחוזקה וכל מה שיצא היה מלמול רפה, "היי"; התיישבתי לצידו של דני. השיחה נמשכה כשעה, הכל היה כלכך.. רגיל... אחרי שהם עזבו לא יכולתי להפסיק לחשוב אם בכלל קרה כל מה שקרה, או שאולי זו היתה פנטזיה. הם התנהגו כאילו כלום לא השתנה.

ניסיתי לשכנע את דני לא ללכת אליהם בשבת, אבל הוא היה כלכך עיקש, וכשהגיע שבת בבוקר הבנתי שאין לי הרבה ברירות. לבשתי ג'ינס וחולצה ויצאתי עם כולם אל עבר ביתם של מורן ושמוליק. בדרך לשם העברתי לי בראש מעין ספירת מלאי משפחתית. דני בן 36, עו"ד די מוצלח, הפרקטיקה שלו תופסת תאוצה ממש בימים אלה. אחרי מספר שנים לא קלות, הפרקטיקה שלו באמת החלה להתייצב. 1,87 גובהו, במשקל 82 ק"ג, ובהחלט נראה טוב. אני כלכך גאה בו. הוא אדם נפלא ואמין ואני יודעת שתמיד אוכל לסמוך עליו שיטפל בי. הכל ידוע מראש אצלינו, צפוי, אמין ניתן לתכנון. לפעמים קצת יותר מדי אפילו. דניאל בת ה-14, ביתי המדהימה. לומדת בכיתה ח' בחטיבת הביניים בעיר, תלמידה מצויינת, מתנהגת למופת, ויחסית קלה עבורי, כאם. לא מעט חברות קינאו בי על הקשר המיוחד שיש בינינו. הגוף שלה התפתח די מהר לאחרונה, וזה קצת מלחיץ אותי. היא יוצאת עם אמיר, בנה בן ה-16 של מורן, שלטעמי פרוע מדי עבורה. דור, בני בן ה-12, רזה כמו ציפור, נמצא בשלב המוזר של תחילת גיל ההתבגרות, אך לאט לאט יוצא ממנו, ואני מאוד גאה בו. שירה, הקטנה שלנו, בת 10. מפלצת קטנה וקסומה, בסתר לבי אני מודה שהיא האהובה עליי משלושתם. דני מאשים אותי שאני מפנקת אותה יותר מדי... בסה"כ אני מאוד גאה במשפחה שלי.

הגענו לביתם של מורן שומוליק. הייתי קצת עצבנית, אבל דבריו של דני הרגיעו אותי. הוא אמר שנוכל ללכת אחרי זמן קצר אם לא ארגיש טוב. אילו רק היה יודע...

שמוליק פגש אותנו בדלת ומאחוריו עמדה אורה, מי שהיתה המורה של דניאל ודור בכיתה ה'. שמעתי קולות בסלון וראיתי את דותן, אחיה של מורן, עם אישה צעירה שלא הכרתי. בעוד שמוליק הציג את דותן וחברתו (ליה) בפניי, לקחה אורה את דני בידו הצידה והחלה לשוחח איתו. הילדים עלו לקומה השניה ונעלמו. קלטתי שאני האישה היחידה בבית שלא לבושה בחצאית או שמלה. מורן יצאה מהמטבח כדי לברך אותנו ושאלה אם אורה או אני יכולות לבוא לעזור לה במטבח לרגע. אורה תפסה בידי וכמעט גררה אותי אחריה למטבח. כשהגענו פנימה היא שמה את כף ידה על פי, בעוד מורן שופכת נוזל אדום צמיגי מכוס שהיתה לה ביד על החולצה שלי, ופולטת כבהפתעה, "אני כלכך מצטערת!". היא המשיכה להתנצל בעוד אורה שחררה את האחיזה מפי, אבל המשיכה להחזיק בזרועי וסיננה, "שתפי איתי פעולה, מיכל, והיום הזה יהיה קל יחסית עבורך". לפני שהספקתי לענות אורה משכה אותי החוצה מהמטבח. ניסיתי בכל כוחי להיראות מובכת ולא מפוחדת, איכשהו הבנתי שכך אני מצופה להתנהג. מורן הצהירה בפני כולם כמה שלומיאלית היא, והציעה שאורה תקפיץ אותי הביתה להחליף בגדים. כל ההצגה הזו היתה למען דני, מן הסתם. מהלחץ שהפעילו אצבעותיה של אורה על בשרי הבנתי שעליי לשתף פעולה. נעניתי.

היא נהגה את שני הרחובות עד לביתי בדממה, חנתה והתחלנו ללכת לעבר כניסת ביתינו. אז היא עצרה אותי ואמרה, "מיכל, שימי לב. מהיום, כשאת נכנסת לבית לבדך, עליך להשתמש בדלת האחורית בלבד; כשאת עם מישהו, עליך להמתין עד שייכנס בעצמו טרם תיכנסי את".