Realitivity

איכשהוא הצלחתי להיות מופתעת, איכשהוא הצלחתי להרגיש כעס.
מודה ומתוודה שאני לא רגילה לחוש לא מבינה, והפעם אני לא מבינה. משהו בהתנהלות סותר את עצמו ולא אופייני לאדם ש(אני חושבת ש)אני מכירה. זה לא מקום שאני רגילה להיות בו, ולמען האמת, זה לא מקום שנעים לי להיות בו. אפילו בשיחה על העניין עם א' היא הגיבה אחרת, יחסית לתגובות שהורגלתי לקבל ממנה. היא טוענת שמשהו בי השתנה לאחרונה, וזה מחייב אותה להגיב בהתאם. לא יודעת. בכל מקרה, היא לא מצאה פגם מהותי בהתנהלות, ואף זאת לא מתחבר לי. מוציא אותי מדעתי אפילו.

אוחחח.

יש שם איזה דבק, במערכת/לא מערכת יחסים הזו שמתנהלת לה לפי חוקיות משתנה, כבר שלוש שנים בערך. דבק שגורם לה להישאר קיימת גם כשהיא לא קיימת. נניח עכשיו. חלפו להם 9\10 חודשים מאז התראינו לאחרונה. במהלך החודשים הללו, היו מספר חודשים ללא כל תקשורת. היו מספר חודשים עם תקשורת טלפונית\כתובה שלא ברור ממה היא הצליחה להזין את עצמה, היה שם הרבה אוויר והרבה בלה-בלה, אבל היא הצליחה. דבק, נו. ואז נקודת קיצון שבה הומחש חוסר התיאום בין רצונות הצדדים גרמה לנתק. יד על הלב, נתק שממנו לא חשבתי שתהיה חזרה. ואכן לא היתה, במשך שבועות מספר. במסורת הקשר הזה, היה והתממש המשך, היוזמה לרוב באה ממני. לא רק יוזמה. אפילו נדנוד. הפעם פתאום הוא יצר קשר. ואז, בתוך דיאלוג חיובי, פשוט ביצע פניית פרסה לא ברורה, ונע(א)לם.

ולמה אני מלהגת על זה? שאלה טובה.

***

ועוד משהו קטן לגבי הפוסט הקודם, קראתי היום בעיתון שההצהרה הנ"ל מכוונת למתאזרחים חדשים שאינם יהודים בלבד. וזה קצת-הרבה חבל, וקצת-הרבה מטומטם. בבסיס שלה, אני חושבת שיש בהצהרת נאמנות כזו הרבה היגיון, אבל איכשהו נווטינו הדגולים מצליחים yet again לקלקל ולצייר אותנו כחשוכים.