לפני 13 שנים. 13 בספטמבר 2011 בשעה 7:56
היום שמועדו נקבע זה מכבר, כיום בו משתחררים כבליי (למספר שעות לפחות), כבר הגיע. למעשה, הוא כבר הספיק להגיע, וגם להיעלם. וגם מספר ימים אחריו כבר הספיקו להגיע, וגם להיעלם. מניין הימים עולה, ואני אינני מתגייסת למטרה אליה אני נדרשת להגיע. אחרי 8 חודשים וקצת בבית, סופסוף התחיל לי סוג של חופש, ואני לא ממהרת להתניע תהליכים שיסיימו לי אותו. הלוואי שהייתי יכולה להרשות לעצמי לנוח עוד קצת, ועוד, אבל אני לא באמת במקום הזה. אני צריכה להתחיל לעבוד, ולו רק כי הבנק זועק. גם כי זעקונת קטנטונת מתחילה לסעור בתוכי. היא זעירה בינתיים, אבל אני מכירה אותה, היא תגדל. אני צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן ש(רובנו) לא מוצאים עבודה ביום, וצריך להניע את התהליך אם אני רוצה לראות פירות, אחרי החגים נגיד.
אז צריך.
