Realitivity

אתמול היתה לנו תאונה אנאלית. לא זו מהסוג הצפוי - אם כי גם זה היה שם, אבל זה לא מספיק ביג דיל בשביל להתייחס לזה כאל תאונה - מה שהיה שם היה יותר גרוע. היינו חרמנים, שנינו. לשנינו בא קצת להשתולל, מה גם שהיינו נטולי ילדים לזמן קצוב, אז התבקש להתפרע קצת. הזדיינו. זה היה איטי וקצוב ופראי והכל היה שם כלכך רטוב ומוכן, ושנינו רצינו תחת. בגלל שהייתי כלכך רטובה, הנחתי שגם מאחורה רפוי מספיק, ובניגוד לבדרך כלל אמרתי לו שאפשר (בעצם, אמרתי שאני *רוצה*) מהר. אסור לי מהר. אנטומית זה לא מתלבש כמו שצריך. זה חייב להיות לאט באנאלי, כדי לתת לשרירים שם זמן להסתגל להרחבה. וגם ככה זה כואב. אבל אמרתי שיעשה, אז הוא עשה. ולא כאב לי כמו שחשבתי שיכאב. היה שם כאב מענג מהסוג שרק אנאלי יודע לתת. היה ארוך הפעם. באיזהשהו שלב באמצע, כבר התחלתי להרגיש לחץ שם למטה, אבל ייחסתי את זה בעיקר לאקט עצמו. כשהוא גמר ויצא, וגם הפטיר בקצת גועל שהיתה לנו תאונונת, גיחכתי לעצמי מבלי שזה יביך אותי, ורצתי לשירותים. ושם זה התחיל ל כ א ו ב. לא הצלחתי לייצר שם יציאה, וניגבתי מיץ מעיים מעורבב בדם. במשך תשע שעות אחרי האקט עדיין הסתובבתי כסהרורית בבית, מקופלת ודואבת, עם תחושה משולבת - מחד, כאילו נשאר תקוע בי צינור רחב שלא מאפשר לשרירים להיסגר, ומנגד, תחושת עצירות מטורפת. מעיים מתפוצצים וצורך בלתי מתפשר (שלא הלך, גם אחרי שעות!) להתרוקן, מבלי יכולת באמת להתרוקן. לא הצלחתי להוציא שם כלום. מתישהו, אחרי כמה שעות של סיוט, הבטתי ברקטום המסכן שלי במראה, וראיתי שם נפיחות אדומה. טחורים. או ככה לפחות נדמה לי. אז גם מרחנו לי ת'תחת בוזלין. היום בבוקר קמתי סופסוף נטולת כאבים. מבט במראה פסק גם שהנפיחות נעלמה, כך שסיכוי טוב שבעצם אין טחורים. נראה לי גם שאין אנאלי בזמן הקרוב.