א-דום, א-דום, על הסכין

תם ולא תמים, כך נשלם לו פרק העצה הטובה.
אבן הפינה שילחה יסודות מוצקים.
תחילת מעשה והדרך רבה עד מאוד.

את האחת זיכרי נא כי הדרך הינה העיקר.
את השניה ללבך האזיני, לעולם לא מאוחר.
ואת השלישית - לך דבר לא נותר.

היום - יום שישי 19 במרץ 2010
ירשם בדפי ההסטוריה של אנשים מספר
כיום בו הונחה אבן הפינה
לחיים מתחדשים
לחיים חדשים
לחיים!

הבוקר המעונן הזה מביא עימו שפע אפרוריות רטובה.
זרזיפי מים קפואים משמים וערפל סמיך עוטף.

עיתוי מושלם להרהורים רציניים על מהות החיים,
הרהוריי עומק, כאילו שמביאים אותך ישירות לתוך סיר המחשבות...

עוצמת עיניים על שפת התהום, ידיים צמודות מאחורי הגב, כיסוי עיניים מהודק בחוזקה.
נרגשת, רוטטת ואילמת את עומדת בשיווי משקל מושלם על שפת הסיר.

והספירה מתחילה: אחת...שתיים...שלש!
יאללה – קפיצת ראש!

לתוך מיציי התשוקה המבעבעים...בתוך סיר...החמין.
צוללת בסמיך החמים ונעים.

עולה מעלה, שוחה לחוף מבטחים.
נאחזת בכל כוחותייך בביצה חומה הצפה לאיטה בים הנוזלים.

מיד מלקקת בטירוף כל חושים.
לא מרפה לדקה מהביצה. היא שלך. שלך. שלך.

רגע. עצור. בזוית העין קולטת "קישקה" ענק.
כזה חזק ומוצק. טפוח מנוזלים. עומד להתפקע.

זורקת הביצה מידייך.
אצה, רצה בין תפוחי האדמה הלוהטים.

מתנשפת, כל שרירייך מתוחים, רוטטים, כסוסה דוהרת.
מדלגת בקלילות מעל גרגרי חומוס מהבילים ושעועית מתנפצת.

בקפיצה נועזת מרחפת אל הקישקה הנכסף. נאחזת חזק, חזק.
לא מרפה לדקה. כל כולו ממלא את פיך אושר. הוא שלך. שלך. שלך...

ומחר?

חיבוק אחד עוטף ומלטף
זה כל מה שצריך.
זה הכל.
בלי הסברים וללא באורים
חיבוק אחד ללא מילים.

בהצלפת שוטי החיים
בין מכות הגורל
הפסקה קצרה.
קפה, סיגריה, דיבורים
וחיבוק אחד ללא מילים.

חיבוק אחד יכול הכל.
חיבוק אחד מכיל הכל.
חיבוק אחד הופך הכל.
חיבוק אחד אומר הכל.

חיבוק אחד ללא מילים.

ככל שמתבגר יותר
מצליח להסביר לעצמי פחות...

הדברים הקשים, שהודחקו ונדחסו
לתוך בקבוק פלדה אטום,
הושלכו ביום חורף סוער
ממרומי צוק נידח
לים גועש ושוצף
ושקעו במצולות הנפש
לעולמים, לעדי עד...

הדברים הקשים
תמיד חוזרים אלינו.

הדברים שלא יכולנו להם,
שלא אזרנו כח להתמודד עימם.
אילו שלא ידענו להסביר לעצמנו
והדחקנו ימים, חודשים ושנים
מתחת לשטיח הזיכרון המבעבע.

הדברים הקשים
לעולם יחזרו ויעמדו בפתח.

אורחים לא קרואים
כך לפתע - ללא הזמנה
יקומו מעולם המתים,
בו טמנו אותם.
ברגל גסה יפתחו הדלת
ויצעקו:
"אנחנו כאן. חיים וחזקים מאי פעם"

הדברים הקשים
תמיד ישובו ויצעקו.

ואנו?

לא חשוב אם נאזור כוחותינו
ונדע להתמודד איתם הפעם.

חשוב כי נדע לסלוח לעצמנו
על אותן פעמים שעברו.

לאחר שיחה אחת ארוכה
בבית קפה אי שם בקצה העולם
הגיעה תובנה קצרה:

שולט + שולט = שני שולטים = יוצאים קוצים
נשלט + נשלט = שני נשלטים = יוצאים עקוצים
שולט + ונילי = אין סוף נסיונות כושלים
נשלט + ונילי = ציפייה כל החיים

אז מה נשאר?

(נכתב בלשון זכר למען הפשטות)

לעיתים,
כשאת מחליטה, את מאבדת שליטה
שוקעת למצולות, גופך עטוף משקולות
מרימה ידיים וסביבך רק מים, אין שמיים.

שקט.

נסחפת למעמקים חשוכים.

דממה.

אוטמת עצמך בעצמך.

ריק.

נפשך צוללת כבדה במים עכורים
ומרחפת לך קלה בשמיים בהירים.

היכן את אהובה?

בסרט אפל, בהקרנת יחיד
ואת מפיקה וכותבת התסריט
ואת מביימת ושחקנית ראשית.

ומחוץ לאולם
מחכה העולם.
שמש של סתו
כאן ועכשו


(נכתב לך השחקנית הראשית)

שתי שפחות לי חדשות
עורן השחום בוהק אלי
בחושך.
רק אור נר מרצד
והן נוצצות ושקטות.

לא כתם שמש על גבן
ואף לא נקודת חן.
חלקות.
חלקות ושקטות.
למרגלות מיטתי בדממה מוחלטת
שוכבות על ריצפה לוהטת.

האחת בעלת נטיות ימניות.
כן, היא לעולם לא תשתנה.
השניה שמאלנית במחשבתה הסתומה
וגם היא לא תזוז במאומה מדעתה.

אוהב אני אותן כך
שקטות כל כך
כנועות כל כך
כמהות לרצות כל כך.

אך לעיתים זו הימנית
ממש קיצונית.
חורצת לשון מתגרה באדונה
וממתינה לעונשה.
אני מושך בלשונה הארוכה וקושר המורדת.
מסיים בלולאה הדוקה, חזקה
כראוי לזו הכלבה.

וגם על השמאלית לא פוסח,
לא מקפח ולא סולח.
מרים אותה ממקומה
ובתנועה חדה, נחושה וקשוחה
מחדיר את כף רגלי כולה לתוכה.
הכל...עד הסוף...והיא מכילה
זועקת בשתיקתה
ואינה אומרת מילה.

מחייך לעצמי, מרוצה מכישוריי
יוצא לרחוב והן צמודות לרגליי.

בוהקות, שקטות ויפות
GUCCI שלי החדשות.

עיניים כחולות, עמוקות
מדברות סיפור חיים
חיים שלמים, חיים מתים.

לא נזהר, נלכד באישון,
מסתחרר ורואה לתהום שבפנים.
ימים נוראים
זיכרונות קשים.

ילדות מאושרת
אהבה תמימה ענקית.
נקטעת במחטף
נגדעת בחטף.
בגרזן מפלצות אפלות.

והנפש הפצועה עוד שם
מעבר לים.
מדממת בדמעות שלא יבשו בזמן.

והמוות כבר כאן
זוחל, מתפתל, מהתל,
מקיש בשער ומתקפל.

בין כאן לשם
בין חיים למוות.

(אנא ללא תגובות)