ילדה מתבגרת

מדמיינת פגישה עיוורת,,,
ביפנים הלב צועק, והבטן מתפרפרת, עכשיו אני יוצאת מהדימיון למציאות..ואצלי זה לא פשוט, אני קצת מבולבלת ואני מאוד מסוקרנת,
רגע שאני בין הקירות לרצפה, מוצאת את עצמי על הרצפה מתפתלת מההרגשה,
נוגעת באפלה שבכל גופי יש את הכח הפראי להמשיך כי זאת לא כל הדרך, אבל זו כן הדרך שתיתן לך הגנה,
אני נקרעת מבפנים, אבל איש לא רואה מלבדו,זה בולט על הפנים שלי ואז הוא מבין כמה קשה לי, נושכת את השפתיים והסבלנות פוקעת אבל לא אשבר זה יוריד מהאגו שלי,
הוא שמחבק ומלטף יודע מתי להפסיק {רוצה אותו לידי},
ואז החום נעלם,
עם או בלי לילות ירח נצמדת אליו למציאות, ואת ידי ברכות חובקת בו, והוא שחש אותי נושמת יודע שאני...מתקרבת וכמו סכין חודרת, לא שמה לב לטעויות, ממגנטת מושכת ובודקת,
מרגישה ליידי שדוהרת על סוס שנעצר למולו ולא יכול להמשיך, ואני שרגילה שגברים בד"כ רועדים לתוך עיניי שאני רוצה ללכת מניחים לי,
אני חולמת על הרבה דברים, אני סגורה בתוך עצמי בעולם מוזר ואפל,
לא יודעת ליבכות, ויש לי הצלחה, אישה עם מבטים,
"מבטים של מלחמה", לא משדרת על אותו גל עושה ההפך מהמותר,