ילדה מתבגרת

פעם היתה ילדה עייפה שהלכה בשדות ולא ידעה לאן, היא היתה אילמת ולא דיברה לאיש,
את מי את רוצה לחבק? שאל אותה הדרור,
הילדה ענתה אין לי במי להתעטף הלילות מאוד קרים
עוד מעט יבוא גשם ויכסה את כל מה שחלחל ללב,
המשיכה הילדה ללכת בשדות יחפה בלי להוציא מילה, ופתאום.. דרכה על שבר של בקבוק זכוכית שחתך את רגלה,
היא מדממת אך לא מפסיקה ללכת,
מי מושך אותך ללכת בדרך הקשה והמפותלת?, שואל אותה הדרור,
שמה ראשה הילדה על אדמת השדה ומשתתקת,
פתאום אחרי כמה דקות הילדה העצובה בעצמה מתנחמת.
את גופה היא היא מכסה בעלים של שלכת שעוטפים את הבדידות,
דרור חביב בוא לידי אספר לך סוד אומרת הילדה,
אני ילדה שלא בוכה את כאבי רק אוספת בשקט את כל השברים,
אני לא מרגישה דימום כי שנים התרגלתי אליו,
מצאתי לי כאן בשדות מקלט של נצח וילדות.
עכשיו אני מנסה להיות ילדה גדולה ולעוף כדי לגלות אם יש לי כנפיים להיות מעלה בשמיים,
אולי הרבה שנים חלמתי ושרציתי כל כך לא יכולתי ליפקוח עיניים,
אני ילדה בודדה שלא מסתכלת על איש,
לפעמים אני רק מביטה מבעד לחלון שבחדרי עד שאני מתעייפת, שמגיע הלילה אני לוחשת את פחדייי לבד במיטתי.
[b]