לפני 16 שנים. 29 בפברואר 2008 בשעה 16:35
פרטים בהמשך...
מחוכים ועקבים
מה שהיה כבר לא יהייהאולי מחר זה ישתנה
לפני 16 שנים. 17 בפברואר 2008 בשעה 14:08
הוא אמר לי לא לתכנן כלום ליום שבת,
הקים אותי מוקדם בבוקר
לקח אותי ברכב לשטח הרי
אמר לי להשמע עליו
להישאר קרוב (אם אני יודעת מה טוב לי, סכנת נפשות שם מסתבר)
וקשר אותי...
שאל אותי איך זה מרגיש להיות בצד השני...
נתתי לו מבט של: הפנקס פתוח...
אם לא היה מדובר בטיפוס מערות, הייתי חושבת שאני מתחלפת,
אחרי מה שעברנו וחווינו, אמרתי לו שאני סומכת עליו ב-110%
ושאני מוכנה להתגבר על הפחד גבהים שלי.
טיפסנו לגובה של 15 מ', יש כאלה שירדו את המסלול בסנפלינג,
אני העדפתי לעשות את הדרך הארוכה יותר וביחד איתו, משהו בו השריש בי המון בטחון,
גם במצב הכי מפחיד מבחינתי (גם חושך גם גובה)!
זה היה מרגש ומפחיד עד דמעות, בסוף כשעלינו למעלה, הפתח היה צר,
לא היתה אפשרות שנצא בו שנינו, אז הוא עלה ראשון ומשה אותי כמו מתוך מים.
אני מותשת, מתנשפת, מזיעה
והוא, מחבק מחייך מנשק ואומר כמה הוא גאה בי!
אז נכון לאותו יום, הוא לקח את ההגה לידיו, ליד חבריו הוא האיש הדומיננטי גם בחבורה,
עם אחותו לצידו היה חשש בכלל שיתפלק לי איזה משפט או מכה,
שאני רגילה להחטיף לו כשאנחנו לבד,
פתאום, מוקפת אנשים חדשים מחוץ לצלחת שלי,
ומתנהגת ונילית לחלוטין! לנמר שלי! שלי!!!!
אבל היה מספיק כדי לזרוק איזה מילת קוד שלנו,
והוא מחליף צבעים!
אז אחרי שכולם חזרו לביתם והדברים שבו למסלולם!
בשנייה שנכנסנו הביתה הוא התחיל להכין ארוחת ערב מאוחרת,
ואני התפנקתי לי על התה והסיגרייה שלי,
ראיתי את החבל סנפלינג מציץ מהתיק,
לא! לא התאפקתי
מייד יצרתי לולאת תלייה, קשרתי לו אותה מסביב לצוואר,
העמדתי אותו על ברכיו,
עם אותו החבל קשרתי את ידיו מאחורי הגב וגם את רגליו,
ככה שבעמידה ישרה הוא בלחץ קל
ובכפיפה קדימה יש לחץ על הלולאה וחנק כמובן.
והתחלנו את ארוחת הערב,
מרק בתוך ג'בטה עם פרמז'ן,
אני אוכלת על הספה המפנקת שלי והוא במקומו הטבעי על ברכיו!
משתכלת עליו מרוצה כמו ילדה ביום הולדתה!!
אחרי שסיים לאכול ניגבתי לו את הפה ונתתי לו שלוק מהנסטי!
(כי אני מלכה מפנקת)
שלחתי אותו למקלחת, שחררתי את הידיים והרגליים
אך הלולאה במקומה!
החבל היה ארוך מספיק כדי שיהיה קשור לכסא גם משם!
איזה כיף!
הוא יצא, נקי ומגולח! כמו אריזת מתנה! רק החבל לצווארו כמו סרט!
לקחתי אותו למיטה, נישקתי אותו, והובלתי אותו למטה...
וככה נירדמתי!
איזה יום ארוך!
לפני 16 שנים. 5 בפברואר 2008 בשעה 2:38
היום עבר עליי יום...
הכל התחיל, כשהתבקשתי לייצג את קהילת BDSM וסקס מאסטר ב"סקסטיבל".
זה היה לי נשמע כרעיון מגניב וסוג של כבוד שמבקשים ממני,
מלכה כל כך צעירה, לייצג קהילה כל כך נרחבת וצבעונית (אולי לא בבגדים),
בפני הקהל הונילי.
הייתי מאוד שלווה עם הרעיון, זה סיקרן אותי איך יקבלו התנהגות שכזו,
בסביבה לא BDSMית, לא מוקפת אנשים מוכרים, מחוץ לכותליה המחבקות של הNO LIMIT
או במילים אחרות, במקום שזהו טאבו מוחלט.
עם זאת יש לקחת בחשבון את הגורמים הבאים
1. מעולם לא עשיתי סשנים על שני העבדים שצורפו לאירוע
2. אם אחד מהם אפילו לא דיברתי מעולם
3. הולכת להיות שם המון עיתונות (חשיפה, חשיפה חשיפה)
4. אני אהייה מחוץ לכותלייה של הלימיט בייצוג קהילה שלמה
5. מעולם לא עשיתי סשן על במה כפרפורמרית
אז למה לא להתחיל בקטנה!
בסשן פומבי מול קהילה ונילית מוקפת עיתונות וכמה מאות איש בתוכם גם סלבס!!
בקטנה!!!
אחרי הרבה הירהורים, בעיקר בנושא החשיפה וחוסר ותק כפרפורמרית,
אחרי שיחות עם כמה אנשים מאוד ותיקים בתחום, שאת דעתם אני מכבדת (תודה ענקית לכם),
הבנתי מה הציפיות ואיך להתנהג בהתאם.
להיות אני עצמי,
ולהנות!!
וביום הסקסטיבל:
התעוררתי בצהריים (כרגיל), הלכתי לעבודה היומית שלי
(מורה לבלט קלאסי, לא פחות ולא יותר-סאדיזם BUILT INN)
בדרך חלמתי בהקיץ על מה שבא לי לעשות היום וכמעט פספסתי את הכתובת
לימדתי,
עליתי על אופנוע של הנמר שלי
בדרך עצרנו אצלו לארוחה זריזה ומפנקת, התארגנתי ונסענו להנגר
הגעתי לפני תחילת הבלגן, התארגנו על הבגדים והציוד
ומהרגע שיצאנו אל הקהל... הפלאשים והצומי יכלו להרוג גם כל סלבית בהתהוות,
שנדחפת אל מול המצלמות כדי לקבל עוד קצת פרסום
על חשבון אסון או יוצאי ריאליטי למיניהם אם הם היו עומדים במקומינו
לשמחתי מצאתי שם גם איש מתוק ומוכר, שדאג לי,
במיוחד בירידה מהבמה, שלא אפול ולאספקת השוקולד!
תודה יקירי
לפני האירוע חשבתי שעיקר הסשנים יהיו משחקיים ולא ממש יצאו לי סשנים באורך מלא
אבל במקום זה מצאתי את עצמי משחקת ונהנת ושוכחת מכל הסובבים ופשוט נסחפת
איזה חוויה!!!
שמחתי שהעברתי את הערב עם שניהם! היה לי כיף לשחק איתכם!
שניכם אנשים נפלאים, כל אחד בצבעו!
תודה לכל המעורבים בדבר!!!
לכל מי שאי פעם אמר לי שאני "שולטת טבעית"
ולמי שהוביל אותי לממלכה הקסומה הזו
שלה אני קוראת ביתי...
ועכשיו נחזור לאילוף הנמר!
לילה טוב
לפני 16 שנים. 28 בינואר 2008 בשעה 17:14
נסעתי במונית לעבודה והנהג שם בשקט תחנה של מוזיקה ים תיכונית
בדרך כלל, הייתי מבקשת שיחליף או יכבה לחלוטין,
קשה לי להתמודד עם העומק והמלודיות הרומנטיות
של המוזיקה המזרחית שלנו
(אין זו ביקורת, דעתי האישית בלבד/ טעם וריח...)
ולפתע אני שומעת את השדרן מציג את השיר הבא
"מלכה שלי"
של סרנגה או מישהו בסגנון שלו...
אין לי מושג מי
וכאן רגע האימה
(מוזיקת רקע של היצ'קוק)
אם להקשיב רק למילים אז הוא יישמע כרוב (לא כל) סאב החפץ במלכה
אז השאלה הנישאלת אם לשים מוזיקת רקע מזרחית,
לסאב שמדבר למלכה- האם זה ישמע כמו שיר מזרחי?
והאים כותבי השירים הים תיכוניים מודעים לזה שהם "מתדלקים" קהילה נוספת...
אז לשם שינויי לא ביקשתי שינמיך או יכבה
אלא פשוט התגלגלתי מצחוק
הנהג נבהל
אני
אני זכיתי ברגע מבדר ביותר
בברכת קולולו לים תיכון
לפני 16 שנים. 27 בינואר 2008 בשעה 17:55
יש חדש בממלכה
יש קולר חדש
קוראים לו נמר כנוע.
הוא קיבל את הקולר אחרי שלוש שבועות של הרבה הוכחות ומעשים,
שמראים שאולי הוא בכל זאת זכאי לאחד
ממש בהתחלה כשניכנסתי לסיפור היה לי ברור שמקולר לא יהיה לי,
אני מעדיפה לשחק עם כולם
וזה מחייב מידיי ולי אין כוח
אבל אז משהו השתנה, רציתי אותו בתוך הקולר ואת הרצועה אצלי ביד
אולי ההורמונים השתוללו אבל הנה זה קרה
הגענו למסיבה בלימיט ביחד (עוד משהו שאני לא עושה, להגיע ביחד)
רציתי שיחווה את המקום שבו אני מרגישה בבית
בגלל שזה הייתה הפעם הראשונה שלו, הרשיתי לו להסתובב בלי קולר,
רציתי שיחווה את המקום מנקודה ניטרלית,
אבל באופן טבעי הוא מצא את עצמו רוב הערב ליידי או למרגלותיי
מזמן לא התרגשתי ככה, עד עכשיו שיחקתי עם אנשים או עשיתי סשנים
אבל כשהוא מביט בי, בעיניים היפות שלו, בכניעה מלאה ואני יודעת שהוא מתכוון לזה...
אין לזה שום תחליף לא בסשנים מזדמנים ולא בשום דבר אחר
הוא כמעת המיס אותי
אז הפעם לא נתתי לאף אחד אחר סשן
לקחתי אותו לחדר סודי, ונתתי לו סשן פרטי,
הוא היה מלא הודיה ושמחה שבא...
גם אני שמחה שהוא הצטרף
גם למסיבה
וגם לממלכה
לפני 16 שנים. 20 בינואר 2008 בשעה 18:09
אז הנה הבראתי וחזרתי למסלול החיים
בחזרה לעבודה ושגרת היומיום,
מתקשה לצאת מהמיטה,
מעדיפה עוד כמה רגעים בתוך הפוך החם,
עם החתולים המתלטפים,
בעצם, הדבר היחיד שמזיז אותי בימים האחרונים הוא שוקולד...
מעדיפה לחזור להיות חולה רק בלי הסמפטומים,
רק הפינוקים מסביב
לקחתי על עצמי החלטה,
יותר פינוקים פחות התעסקויות שגרתיות ביומיום
נמאס לי לרדוף אחרי הזנב של עצמי,
מגיע לי חופש
אז הנה שמתי את עצמי על מונית ויצאתי ליום כיף...
הרגשתי שוב בחיים,
אפילו החזרתי לעצמי את הצבע לפנים
שאגב לא נראה שם מאז 1994...
בברכת לחיים סמוקות
ונפש שובבה
ילדה עם גחמות!!
לפני 16 שנים. 12 בינואר 2008 בשעה 6:16
אז אחרי שלא הלכתי לשום מסיבה השבוע בגלל פרט שולי ביותר (דלקת ריאות)
החלטתי לעשות ערב נושא בביתי,
עם הסרטים והמוזיקה שלפחות מעבירים את האוירה.
אז הנה רשימת 5 הסרטים הממומלצים שלי ליצירת מוזה BDSMית:
5. "אד ווד"- ג'וני דפ בתפקיד קרוס דרסר? צריך להסביר?
4. "המזכירה"
3. "נערה על הגשר"- משהו בלראות את ונסה פרדי קשורה... גרררר...
2. "חתונת רפאים", ואדי איזרד- "dressed to kill"
1. "אדוארד איש המספריים"- טים ברטון יודע את המלאכה!
והנה 5 קטעי מוזיקה שפשוט לוחצים על הכפתור הנכון:
5.the dresden dolls- coin operated boy
4. infected mushroom- going insane
3.sepultura- kaiowas
2. pearl jam- black and alice in chains- don't follow
1. two gallants- my madonna
אשמח לקבל תגובות והמלצות שלכם על הסרטים ומוזיקה שעושים לכם את זה
בברכת אוטריבין וסטרפסילס!
ועוד הרבה כדורים ששכחתי את שמם...
לפני 16 שנים. 10 בינואר 2008 בשעה 23:42
הגוף שלי לא מפסיק לאתגר אותי,
משחקי דומינו על גבי, בתפקיד הדומינו- עמוד שדרה
ובתפקיד החבלים- דלקת ריאות
מצב שהותיר אותי במנוחה במיטה,
עם מיטב החברים ומשפחה
האוכל האהוב, סרטים מתחת לפוך
מסג' כפות רגליים, מניקור ולק
מי אמר שלא כיף להיות חולה?
לפני 16 שנים. 4 בינואר 2008 בשעה 3:36
איפה אתה
ואיפה אני,
מטר הגשמים מנגן לי
את שיר הגעגועים אליך
מקווה שטוב לך איפה שאתה
ושגם אתה מתגעגע
לפני 16 שנים. 2 בינואר 2008 בשעה 20:11
זה פחות או יותר מה שקרה בתחילת שנה החדשה...
החלטתי שאלך לארוחה עם חברים, שנפגשים כל שנה חדשה מסביב לשולחן, אוכלים שותים ונהנים, מדברים על השנה הקודמת, מה היו רוצים שיקרה בשנה החדשה... הרבה איחולים ומילים יפות... עד השעות הקטנות של הבוקר.
הרגשתי מוקפת זוגות משועממים מעצמם ומאחרים, אותן השיחות המשעמממות, על עבודה וחיי המשפחה...
הרגשתי שאני נחנקת...
בשעה 12:30 קמתי מהשולחן ואמרתי שאני מצטערת אבל חייבת ללכת, הם היו בהלם לא הבינו מה קרה ולמה לא הוצאתי יותר מ-2 מילים כל הארוחה...
אחד מהם שידע לאן אני הולכת הבין מייד, לקח אותי למטה תפס לי מונית ושלח אותי, בדיוק לאיפה שרציתי להיות...
כשהגעתי המסיבה הייתה בעיצומה... הרבה אנשים על רחבת הריקודים, הרבה אנשים בפליי רום... הרבה סשנים... לא עברה שעה ואני בעצמי מצאתי את עצמי מעבירה סשן חינוך לאחד הילדים הלא מחונכים... אני מקווה שלמד מתי לדבר ואיך...
הייתי שמחה גם לראות את סקרן בהלם או יותר נכון גור דרקונים (תתחדש על הניק החדש) עם שתי הגורות שלו, את החדשה ראיתי ממש בתהליכי אימוץ... ממש מתוקות... מקווה שאתה מקבל מהן את מה שאתה רוצה.
בנוסף יצא לי להכיר אישיות כובשת, קייל אתה פשוט קרן אור לא הפסקת להצחיק אותי. הסשן שלך היה מעולה.
אז גם אם השנה לא התחילה במקום שבו הבנתי שאני צריכה להיות,
לפחות ידעתי לכוון את הנהג לשם.
שנה BDSMית ומלאת סשנים וחוויות לכולם!