מחוכים ועקבים

הגעתי למסיבה ה-3 שלי בנו לימיט, לבד, במצב רוח קצת עייף וקצת פחות משתף פעולה, היה אפילו שלב שתהיתי האם זה מה שבאמת בא לי לעשות באותו יום...

החומר המקומי (הקהילה), היה מהול בניחוח ביזארי ולא מהצד החיובי של העניין, הרגשתי שיש אנשים שפשוט במקרה שם, ששמעו שיש מסיבת סוף שנה ופשוט החליטו לבוא... אין להם שום קשר לעולם הזה הם פשוט ניצבים מאובקים... נגיד את זה ככה... יכול להיות שזה היה ככה גם במסיבות הקודמות, אבל הפעם זה ממש צרם לי....

שאלתי קצת את האנשים שהכרתי במסיבות הקודמות ואמרו לי שיש בזה המון, שהאווירה הייתה מאוד עצורה
מצד שני בפליי רום היה צפוף מידיי, האנשים שהיו בסשן לא קיבלו שום מרחב וחבל... מי שרוצה לצפות שיצפה אבל לא ממרחק נגיעה, זה אפילו עצר אותי מלחנך כמה ישבנים ואני לא ביישנית.

עוד דאונר רציני היה כשראיתי שמאסטר אחד לא שמר על הנשלטת שלו, יותר נכון זנח אותה לזאבים, הערב לא נגמר בטוב בשבילה. כאן אני חייבת לציין שעל האנשים להיות יותר מודעים לסשנים שמתרחשים תחת השפעות אלכוהול (גם אחרי הסשנים) הכבד מוצף בעבודה בייצור אדרנלין ואנדורפינים... הילדה הייתה בסשן שעה וחצי, ואחר כך שתתה המון אלכוהול... מישהו יכול להריח את הסכנה? או שמישהו שכח את השפוי בטוח ובהסכמה? דגש על שפוי
ובטוח!!!!
ומה לכל הרוחות קרה למוזיקה? מסיבת BDSM עם מוזיקת MTV, למה צריך לחכות לשעה 4 כדי להתחיל לרקוד?

אחרי שכל זה נאמר ואחרי השעה 3, כשהמשקל התחיל להטות יותר לכיוון החברים בקהילה... אז לדעתי התחילה המסיבה...
תמיד כיף כשבסוף הערב אני מוצאת איזה מישהו שיראה לי קשירה חדשה או טריקים מגניבים...
וכאן המקום להגיד תודה לדיקלס ולשדו ויז על שיעורי השליטה בשוט ולסקרן בהלם ופטיש על שיעורי החבל...
ותודה מיוחדת לאיש מיוחד על הסוף המתוק של הלילה והסוף שבוע...

שנה אזרחית BDSMית לכולם!!!
XO

אז כבר לא טופס... לא מעניין בכלל..

הוא נכנס לחיי או יותר נכון הם...
הם רצו את הכל... כל אחד בחלקו...
את כניעתי לייצר ואותי כמלכה, את אהבתי אליך עם הבחנה, כל עוד אני כאן לא בגללך ואולי אתה כאן בגללי?
למה אתם מחייכים כל פעם שאתם מעדיפים לא לשמוע משהו?
האם השמיעה הסלקטיבית מופעלת עם חיוך או שיותר נוח להדמות לעגל מאשר להגיב?
הפחד משתלט עליכם, אתם רוצים אותי כיד דימיונכם, ואני הוספתי חטא על פשע ועירבלתי בין שניכם...
לא רוצה אותכם רכים ומחושבים, לא מתפקדים על שעון שוייצרי ולא על פי מנגנוני החברה...
רוצה שתבוא כי אכפת לך, רוצה שתחבק ולא תעזוב.

וכן אני נהנת מכאב ונהנת להכאיב, לראות עור משנה את צבעו
כמה תמשיך לצנזר מחשבות שלא מובנות לך,
לא בדיוק הסיפור שמספרים לחברים ביום בהיר אחד אבל גם זה אני,
רוצה להרגיש אותך מתחת לעור, בריכוזי דם על גופי, הפעם ליטופים לא יספיקו, תצתרך לספוג עוד הרבה
הליטופים הוניליים לא מזיזים לי את קצה הריסים, משועממת נרדמת בחדירה
רוצה תגובה?
תתאמן על עור של פיל
ןכשחשבת שזה מספיק, קח עוד כמה שיעורים
תחזור אלי על 4 מוכן להכל וכלום...

עד אז אל תשאל מה עושה לי את זה, עצם הדחייה בתוך השאלה... לא אמסגר תשובות ולא אתן ציונים או שאגיב או שלא..
מנגד, אל תשאיר לי משבצת, שבה נוח לך לראות אותי וכל דבר מעבר הוא על סף הלא קיים...

תהייה אתה ואני אהייה אני

אז היום כמו בכל יום הלכתי לעבודה במצב רוח נון שלנטי, בחיפושים אחרי ריגושים גם בעבודה היומיומית... זה מקום נורא חמים ומחבק, מעין בית שני להרבה אנשים.... אבל היום משהו לא הסתדר לי, לא האווירה ולא האנשים, המחשבות שלי כל הזמן נדדו לכיוון המסיבה שפספסתי היום, אבל יש סיכוי שאגיע לסופה- לפחות זה מה שהמוח חשב כדי שהרגליים לא ילכו לכיוון הדלת... לא שאפשר להתגעגע למשהו שלא קרה, אבל כן אפשר לרצות ללכת לטייל בתוך הפנטזיות של עצמי... וזה מה שהעסיק אותי...

בפנטזיה שלי, פתאום כולם נעלמים, אני הופכת את לבושי למלכה מהמאה ה-18 באבל, בהנד עפעף, שיערי מתפזר, מחכה לי סוס שחור לייד הכניסה ולוקח אותי לרייב BDSM על מצדה עם נוף לים....

תוך כדי אני מגלה שיש זוג עיניים שעוקב אחרי לכל מקום.... באותו הרגע לא התייחסתי, אבל אחרי כ-6 שעות של מבטים הבן אדם קם מהכסא, ניגש אלי בקו ישר ואמר את המילים הבאות: "אני בא לפה רק בגללך,אני מהופנט ממך ואני מאוהב בך..." זה היה יכול להיות קצת פחות הזוי אם היינו לפחות מחליפים מילה קודם, אבל גם זה לא קרה... אני רואה איפשהו לגיטימציה לייפות את המציאות או לחנופה על מנת לחזר אחרי מישהו או לחילופין לזיין לו את הצורה, אבל להשתמש במילה הזאת.. "אהבה" לכל מטרה שהיא כשאין לה שום בסיסו/או אחיזה במציאות??? האם הפתעתי היא גדולה מידיי או שסיטואציות כאלה מתרחשות בסטנדרט ואני עוד לא נתקלתי בהן....

בדיוק אתמול הייתה לי שיחה מאוד חשובה וקולעת על המילה הזאת, משמעותייה והזילות משתמשים בה... אחרי היום ניתן להגיד שהפסדתי בויכוח, אך דעתי לא השתנתה, אני התכוונתי למה שאמרתי, לא מקלה ראש בנושא... המבין יבין והלא מבין יתעלם...

הערב נגמר בזה שלמסיבה לא הגעתי אפילו לא לסוף,
בעבודה מצאתי מקור אדרנלין אחר, שעזר להתניע את המוח
וחלק מהמסיבה הגיע אלי

אז שניים מתוך השלושה גם לא רע
XO

ננשכתי

ככה זה התחיל

לפני 14 ימים, כמו ערפד
בלילה הראשון היו סימני נשיכה כבדים עם קצת דם מסביב הרבה אי נוחות ומבוכה קלה מהסובבים
בלילה השלישי אחרי שהסממנים הפיזיים החלו להתפוגג התחילו הסימפטומים.... חוסר שינה... תהייה... ובעיקר רצון לעוד דם... והפעם לא שלי... שלו... של מי שהפך אותי לערפדה גורה שרק מחפשת בעיניים את נוכחותו מבעד לרעמת השיער שמצלילה את מבטו...
11 ימים אחרי זה אני מסתובבת בתל אביב במעגלים, מחפשת חנויות שעד הרגע הזה רק סיקרנו אותי ולא היה לי למה להכנס אליהם ממש... אבל הפעם... הפעם ידעתי בדיוק מה אני צריכה ומה אני הולכת לעשות עם כל בגדים וצעצועים שהוצאתי הון לא קטן עליהם...
היה לי ברור ששום כוח שבעולם לא יעצור אותי מללכת למסיבה ב-NL, אך עם זאת מורי הזהיר אותי שלא יעמוד לצידי וילטף לי את הראש למקרה שאבהל או אצתרך תמיכה... בביטחון מוחלט אמרתי לו שאני לא מתכוונת לחוות את החוויה מהמקום של מי שתלוייה לו על היד...

ברגע שניכנסתי הרגשתי מייד שאני במגרש משחקים... משחקים שעוד לא ראיתי במו עיניי אבל אני יודעת בדיוק איך לשחק בהם וטוב!
למדתי המון דברים חשובים, כמו: מחוך ויין לא מתערבבים טוב לפחות לא בקצב רגיל, יציבה של רקדנית מקנה לך מראה של מלכה מאוד מנוסה ובסוף הערב כדי לחנות כמה שיותר קרוב....
את שאר הדברים עוד לא עיכלתי מספיק כדי לשחרר אותם במילים...
לא יכולתי שלא לחוש תחושת תודה ענקית מורי שהסתובב כל הערב במבט מבסוט ומלא שימחה שתלמידתו עושה חיל...
מה שבטוח שאין ספק שזאת הייתה אחת החוויות המדהימות של חיי ולא אוכל שלא לחזור לעוד...

תודה למורי ש"הפך" אותי למה שאני....
ולכולם על הלילה המדהים....