שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שתיקה רועמת

לפני 16 שנים. 4 בינואר 2008 בשעה 13:59

בהסתכלות על חיי בעבר
אני חווה את המחסור שבך שוב ושוב
מנסה לפענח מי היית
ומי אני הייתי בשבילך
כל כך הרבה סיפורים
כל כך הרבה הדחקות
כל כך הרבה ריקנות

איך חיי היו היום אם אתה היית?
אני דומה לך?
פחות?
או יותר?
היית טוב אלי?
היית מתגאה במי שאני?

מי היית?

יש לי חלל בפנים שאני מנסה למלא כל חיי
מן חוסר ודאות כזאת
חוסר שלמות

איבדתי אותך כשהייתי בת 8
ילדה גדולה
וילדה גדולה עוד יותר להדחיק אותך כל כך עמוק
שהזיכרון היחיד שיש לי ממך זה רק תמונה בראש
כמה חזק כוח המחשבה
והיום אחרי שני אני כל כך רוצה להיזכר בכל מה שהדחקתי
ולא מצליחה
כאילו מנסה בכל כוחי
לשלוף אותך שוב אל אותם רגעים
שפעם זכרתי
ואתה כבר לא שם
אתה כבר במקום רחוק
במרחק של שנים

ואני כאן כל כך רוצה לגעת בזיכרון שלך
כי זה מה שנשאר

XXXXXXX​(לא בעסק){כונפה מהכל} - הוא היה גאה בך ובענק !!!!!!!!!!
לפני 16 שנים
בורדו בי​(אחרת){Bael} - אני משוכנעת שכן.
כמה טוב שאת מדברת על זה!!!!
שנים היה נראה, כאילו את כ"כ חזקה מול זה, כאילו... הוא אף פעם לא היה שם מבחינתך.
לפני 16 שנים
MICKB​(שולט) - אהבתי את כתיבתךך

מוסמנת לקרוא את הבלוג שלי
mick111@walla.com
לפני 16 שנים
מסתגרת - הוא תמיד שם, אבל ברקע, כל כך מודחק אבל נוכח..
תודה לכולכם!
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י