|
|
|
אתה
אני
ביחד
ביחד
התחלה
התרגשות
חשיפה
פתיחות
הבנה
הבנה?
התרחקות
הסתגרות
לא ביחד
בחירה
השלמה
אתה נשבר
פוגע
מתקרב
מתרחקת
מכה
משפיל
מתגוננת
משחק
לבד
אני לא במשחק
הפסדת!
כואבת בתוך תוכי על זמן אבוד
על תמימות נשברת,
על חיים בתוך כלוב של זהב,
על חוסר ביטחון שהלך והתעצם,
על אכזבה ענקית של הסובבים אותי.
מבינה שאין מוצא אחר
אלה החיים שלי
הרגשות שלי
האהבה שבי זועקת
למנוחה ולשקט
למקום מקלט
להדדיות.
האושר שקיבל מכה
כל פעם מחדש
ונדחק הצידה
החיוך שמעלה על פניי בכוח ולא מרצון
על חיים מוסתרים
חיים בשקט
עם סערה ענקית בתוכי.
התפרצות פתאומית שלא נותנת מנוח
ועם זאת השלמה כי פותחת לי דרך חדשה
אל המקום שכל כך רוצה אליו.
מקום אמיתי,
שלי,
שמכיל הרבה ממני
אך משאיר גם מרחב לאחרים
ולא להיפך.
מבינה שיש לי זמן לגדול
לפרוח
להיפתח
לחוות
להיתחבר
להיות מי שאני.
לאפשר לאחרים להכיר את זה
ולבחור אם לאהוב
לאפשר לעצמי לאהוב.
הזדמנות שנייה,
שלישית, עשירית
אתה שם אבל לא שם
שומע לא מקשיב
רואה לא מסתכל
אומר מילים יפות חסרות משמעות
זורק הערות באויר
ששוברות אותי כל פעם מחדש
וצוחק
זה נראה לך מן משחק,
שעשוע
רואה אותי בוכה
ואוסף את הדמעות שלי
כאילו היו קריסטלים
בשבילך אני תפאורה
מריונטה על חוטים
ואני לא משאירה מקום לעצמי
נותנת לך להשתלט עלי
על המחשבות שלי
על גופי
תחושותיי
חיי
כאילו היו שלך
מאפשרת לך לעשות את הבחירות שלי
כאילו היית מושל בי
וביום אפור אחד
המריונטה מתעוררת לחיים
ומבינה
שלא זקוקה לחוטים שלך
שיכולה להחליט
לבחור
להרגיש
לחיות
בלי עזרתך
מנפצת לך את העולם הורוד
בו חיית עד עכשיו
ולא מוכנה לו יותר.
ואתה נשאר שם
מנסה בכל הכח למשוך
ולא מבין
שהחוטים שלך
כבר לא מחוברים אליי.
הייה שלום,
מי שהייתה שייכת לך וכבר לא.
אחרי 4 שנים של הדחקה
של לשים את הדברים שמפריעים לי בצד ולהתעלם
אני פותחת את חפיסת הקלפים שלי ופורסת את כולה על השולחן
חושפת את המגירה המבולגנת
עם עומס הבעיות שהצלחתי לדחוס פנימה
מרגישה הקלה
ושנייה לאחר מכן מחנק
שובל של מחשבות מתנוססות לי בראש
ואינספור שאלות
מה נכון ומה לא נכון לעשות בנקודה זו
איך ממשיכים מכאן
ומה עושים כדי שהכבדות הזאת שיושבת לי בחזה תיעלם
מתי כל זה נגמר
כשרק לפני רגע זה התחיל
גאה בעצמי על האומץ שמזמן כבר רצה לפרוץ
ולא אפשרתי לו
ועכשיו כבר לא יכולתי יותר ונתתי לו לצאת
כל חיי חיכיתי לאושר
חשבתי שהוא נמצא בפינות החבויות שאני לא רואה
והבנתי שאם אני לא רואה אותו,
כנראה שהוא לא שם בכלל
וצריך להמשיך לחפש
נופלת וקמה, לא מרשה לעצמי לסגת אחורה
הרי אם חזור, לא השגתי דבר רק עצבות מתמשכת
בלתי פוסקת, בלתי נרפאת
מסתכלת סביב ומבינה שאצטרך לבנות את עצמי מחדש,
לבנות את חיי מחדש,
לחפש אהבה מחדש והפעם למצוא ולהרגיש אותה
ולא רק לחשוב שמצאתי אותה
לא לתת לעצמי ליפול שוב ברצונות של האחר
לא לתת ל"אני" שלי להעלם
להגיש את עצמי כפי שאני
ומי שלא מוכן לי מוזמן לא להיכנס
יודעת שמכאן זה רק לעלות,
כי בתחתית כבר הייתי
טובעת בכעס של עצמי על עצמי
איך נתתי להכל להתגלגל במודע
מבלי לבלום, מבלי להיתבונן מקרוב
מוצאת את עצמי חזקה יותר,
מוכנה יותר לצאת לדרך -
חיפוש אחרי האושר
חיפוש אחרי האהבה
חיפוש אחרי ה"אני" העצמי שלי.
בהסתכלות על חיי בעבר
אני חווה את המחסור שבך שוב ושוב
מנסה לפענח מי היית
ומי אני הייתי בשבילך
כל כך הרבה סיפורים
כל כך הרבה הדחקות
כל כך הרבה ריקנות
איך חיי היו היום אם אתה היית?
אני דומה לך?
פחות?
או יותר?
היית טוב אלי?
היית מתגאה במי שאני?
מי היית?
יש לי חלל בפנים שאני מנסה למלא כל חיי
מן חוסר ודאות כזאת
חוסר שלמות
איבדתי אותך כשהייתי בת 8
ילדה גדולה
וילדה גדולה עוד יותר להדחיק אותך כל כך עמוק
שהזיכרון היחיד שיש לי ממך זה רק תמונה בראש
כמה חזק כוח המחשבה
והיום אחרי שני אני כל כך רוצה להיזכר בכל מה שהדחקתי
ולא מצליחה
כאילו מנסה בכל כוחי
לשלוף אותך שוב אל אותם רגעים
שפעם זכרתי
ואתה כבר לא שם
אתה כבר במקום רחוק
במרחק של שנים
ואני כאן כל כך רוצה לגעת בזיכרון שלך
כי זה מה שנשאר
יש לי חולשה לאנשים טיפשים, נשים במיוחד,
או יותר נכון פתיל מאוד קצר לכאלה. (הסיבה לנשים- היא כי גברים לא מדברים הרבה לרוב)
אני לא יכולה לחשוב על מצב מעצבן ועצוב יותר עבורי מלהיתקע עם אחת שלא סותמת את הפה
על דברים שלעולם לא העלתי על דעתי לחשוב עליהם
או מנסה לנהל שיחה אינטלקטואלית ואומרת דברים שיגרמו לה להצטער מאוד
על שהחליטה להעלות את הנושא
כמו- "איזה צירוף מקרים זה שרבין מת בכיכר רבין?"
מממ..אכן צירוף מקרים שאת ומנת המשכל המיועדת לך לא נפגשתן לעולם!
או עם אחת שלא מוציאה הגה מהפה כל הערב-
אז למה באת כדי שנסתכל עלייך, ראינו, השתעממנו, עכשיו לכי
כי אנחנו מחפשים משהו חדש להסתכל עליו ורצוי גם שיהיה מדבר.
יש גם את אלה שמנסות להידחף לשיחה של גברים על כדורגל
ולהראות בקיאות-
היא-"כמה נגמר אתמול המשחק בין מכבי תל אביב לבית"ר?"
הוא-" תיקו"
היא- "למי?"
נשים..אך..כל כך קשה לנו אחת עם השנייה ועם עצמינו
לא פעם נשארתי במצב המום מרמות חוסר הטאקט של בנות מיננו
כאלה שמפילות מהלשון את הדבר הראשון שעולה להם לראש
עדיף שתסגרי את הפה שלא ייפול לך להבא
כאלה שנועצות בך מבט נוקב ופתאום שולפות משפט
כמו "התיק הזה הוא מה זה לא את!"
ואת זה את אומרת לי מהיכרות של 3 דקות???
מי את חושבת את עצמך
נשמתי התאומה מהגלגול הקודם?
כאלה שמנסות להתחבר אלייך ואת מבינה שאין לכן שום שפה משוטפת
והיא בכל אופן תתיישב לידך בכל רגע נתון ותתחיל לשאול שאלות כדי לפתח שיחה
תביני, כשעונים לך תשובות קצרות ולא ממש ענייניות
או שלא שואלים אותך שאלות התעניינות בחזרה
זה אומר שלא מעוניינים בחברתך
עכשיו אחרי שהבהרתי את הנקודה תשתדלי לא לפנות אלי יותר
והיא בתגובה: "אז מה עשית השבת?"
וגם אני מוצאת את עצמי במצבים מעיקים למדי
היות והתברכתי בתכונת החוסר החלטיות שלי
מוצאת את עצמי עומדת כל פעם שעה מול מקרר הגלידות
ולא מצליחה להחליט איזה טעם לבחור.
תבחרי כבר משהו, הרי בכולם יש סוכר וחומר טעם נלווה
ולא משנה מה תבחרי יראו את זה בסוף על התחת.
אך....קשה איתנו, ועוד יותר קשה
איתנו
תחשבי יצירתי הוא אומר
ומנסה להסביר לי את עצמו בעולם מונחים מקצועיים
תשתחררי
תנסי לנתח את היצירה
להבין את היוצר
להסתכל על החוקיות
יש בך משהו מרובע
ויכול להיות שביום מן הימים תביני
שאת שלמה עם המרובעות שלך.
מסתכלת עליו בזוית קשובה
במן הערצה מוזרה שכזאת
כאילו מושא נפשי
ובן רגע במחשבה מעמיקה אחת
מבינה שהוא סגור בתוך ריבוע משל עצמו
עם קצוות מעוגלים מעט
צבוע באדום
אך עדיין ריבוע
כל כך מתגאה בו
לא סותם את הפה
לא מבין שהוא עושה שיעור ביצירתיות לעצמו.
היא מסתכלת על העולם ברוך
באהבה
שתיקה
וחיוך
מאושרת מכל דבר חדש שמגלה
רואה הכל בצורתו היפה ביותר
נותנת ולא מצפה לקבל בחזרה.
היא רק בת 4
וחייה יותר משחי כל אחד מאיתנו
רואה את מה שחשוב באמת
מה שהפסקנו לראות כבר מזמן
מחבקת את כל הסובב אותה
ולא מחכה לחיבוק בחזרה
האם היא תמימה?
או שאנחנו תמימים
ונופלים ברשת של הרצינות
שוכחים להודות על כל מה שממלא
אותנו בחיים, עוטפים את עצמינו באינספור עטיפות
בגוונים משתנים שכל אחד יוכל לבחור...
