מיומנו של חסר הנסיון, המנסה למצוא דרכו בים הטעויות.

מילים טובות :)

 יהודה פה הליקר !

ככה אשאר קרוב, 

לפחות לתקופה קצרה. 

אומרים שטטסטורון עוזר לנוצות לגדול מהר. 

לא יודע... לא עסקתי במחקר.

אני חושב שמחצתי לעצמי את הלב יותר מידי פעמים בזמן קצר. 

לא יודע.... 

ואולי עדיף שאפסיק לחשוב !

ככה נראה המשבר העכשווי בלי שום פילטר. 

ואני לא מחפש הגיון במילים בכלל, 

פשוט שופך החוצה כל מה שעולה.

ואם הגלאי יצפצף, אני אגיד לה ברכבת שבלעתי בטעות מזלג !

לעזאזל, מה שאני לפעמים חושף פה ¡

לטוב או לרע,

זה מה שיש.

יהיה טוב 

 (בחיי היום אפילו החבר הדמיוני והתוכי השקוף רציניים פתאום) 

השבוע שהיה, דילגתי לי מעל בולענים,

נפילה למטה הייתה עלולה להסתיים בטבילה במי מלח.

כבוש ומשומר יכולתי להניח לעצמי להתייבש בקרקעית מרוצפת גבישים מלוחים.

גם אלפיים שנה !

כמו גופה עם חצי חיוך וחצי הבעת כאב.

חצוי,

פעמים רבות בחיי הייתי חצוי.

נקרע בין רצונות,

בין מציאויות אישיות רצויות שלי לבין המציאות הקולקטיבית.

קרעים שכאלה כמו חתכים בשרטוט, אבל במציאות הם מלווים בכאבי גדילה רבים.(ואני חושב טובים)

הם גם הסיבה שלפעמים קל להביט בי בחתך רוחב, 

וכל (או רוב) המנגנונים נחשפים.

אני חושף אותם קודם כל בפני עצמי,

אחר כך כל מי שרוצה ומביט יכול ישר לראות, חלקם אף יכול להבין.

המזל הגדול אם כן הוא ש:

א. כנראה שיש לי כנפיים (זה עוזר בדילוג אם קוטר הבולען גדול מהמרחק שביכולתי לנתר)

ב. הקרקעית נראית כמו תחתית של צנצנת. מגבוה אולי יש בה משהו נוצץ וחד אבל היא בהחלט לא מזמינה.

והנה אני,

עדיין רגוע ושליו,

חיובי ואוהב,

וממשיך לזמן לעצמי דברים טובים.

ההרגשה הכללית היא שמשהו טוב הולך לקרות בקרוב,

לפעמים הדברים הכי טובים מגיעים כשמשחררים ולא מנסים לרדוף אחריהם.

ברכה קטנה לקוראים 

ממקום זה ברצוני לאחל לכל מי שנתקל וקרא עד שורות אלו,

שיהיה זה שבוע של צמיחה ופריחה,

שכולנו נצא מחוזקים.

שמרו על החשובים לכם קרוב, ותעריכו את הקסם והכח הגלום בכנות !

תחילה עם עצמכם וכמובן משם עם כל עולמכם :)

אין לי פנאי לכתוב בימים האחרונים,

עובר תהליך של נקיון וזיכוך.

מנסה לחפש את השקרים הקטנים ביותר בעמקי נשמתי.

לחשוף את תחפושתם, להפטר מהם או לשנות צורתם,

למצוא שלווה וכיוונים טובים. 

ובכן בכל זאת כתבתי מעט אבל עכשיו אעביר את השרביט לגרנט לי פיליפס שיזמר לכם קצת השראה בתקווה להמשך יום פורה :)

תהנו...

אני זוכר שפעם הטחתי את עצמי על קירות חלולים,
זה לא ממש כאב אבל זה עשה המון רעש.

זו הייתה קריאה לרופאים !

מבט אחד חטוף,

מפילני אל הקרשים.

כשראשי מונח שם, 

וריח השרף באפי,

עיניי מבחינות באגלי הזיעה הנוטשים את עורי, צונחים ומתנפצים על רצפת העץ , ומיד נספגים מתחפרים ונעלמים. 

חומקים הם במהירות כאילו משהו הפחיד אותם ! 

"ניכר שרבים דרכו במקום הזה" - מספרת לי רצפת העץ הבלויה.

ובתוך כל הכאוס הזה עולה בי מחשבה,

"כנראה שבעל המקצוע לא השתמש בלכה טובה".

התפוח הגדולה !

אינני יודע אם זה מבחן כלשהו,

ואולי אני גם בוחן את עצמי.

אני סתם עוד טיפש שאינו מצליח להיות ממוקד ומנהל מערכת יחסים של אהבה/שנאה עם הרמזים הארורים.

ולפעמים המערכת הזו מנהלת אותי !

ואני יודע שאסור ללחוץ חזק על הברקסים בירידה, הרפידות עלולות להתיך עצמן ולהדבק לדיסקיות או לתופי הבלם. 

התהפכות למדרון במצב כזה תהיה כמעט בלתי נמנעת.

לא קיימת גדר שתוכל לעצור מטען שכזה אולי קיים קיר שיכול אבל במקרה כזה יהיה קשה לזהות את שיירי.

הכי נכון לעשות הוא להאט ע"י הורדה להילוך נמוך. 

ועדיין דבר אחד אני כן מרגיש, 

שהוא פועם עכשיו, גדל ומתכווץ במהירויות משתנות.

כשהוא קטן וריק ישנו איזה מרווח והוא מיד מחפש למלא אותו שוב לגדול בכדי להבין עד כמה מותר לו למלא את החלל.

וכשהוא גדל הוא נתקל בדפנות כף ידך שמצד אחד מחזיקות אותו ושומרות עליו, ומצד שני על ידי פתיחה או סגירה של היד. נקבע הטווח בו מותר לו לפעום. 

רציתי כאב ?

אולי התחלתי לקבל,

ועכשיו נותר לי רק ללמוד להנות ממנו :)

אין לי ולא היה לי אף פעם קול לשירה, 

הכל בהמהום חרישי בתוך הראש והלב. 

אבל לו היה לי קול, הייתי שר לעצמי לפעמים את השיר הזה. 

בכלל אלבום מופת לדעתי שאני ממליץ עליו בחום, הוא היה משהו שונה כשהוא צץ לו בתודעתי באמצע שנות ה90.

( grant lee bufflo - fuzzy 1993) 

השיר השלישי אף היה המנון השכרות של כמה מאיתנו. 

יכול להיות שאז עוד ניסיתי לזייף את השיר, מזל שזה זכרון רחוק :) 

תהנו..

Grant Lee Buffalo \ You just have to be crazy

You just have to be crazy don't you
You just have to be out of your mind
You just have to be crazy don't you
You just have to be
True or not
True or not

You just have to be touched don't you
You just have to be tapped on the head
You just have to be crazy don't you
You just have to be
True or not
True or not
True or not
You just have

You just have to be starry baby
You just have to be chocolate cake
You just have to be starry baby
You just have to be chocolate cake
True or not
True or not
True or not
You just have

 לארבעים שנה אשקוט אם אוכל לעמוד בזה,
אעבור לגור במגדל השעון.
ולא אצא ממנו לעולם !
יביאו לי ניירות, שמן ומעט מזון,
ותפקידי יהיה לדאוג שהזמן לא יעצור מלכת.

אוכל מעט ולא אזוז הרבה,
בכדי לשמר אנרגייה קלורית. 
אדאג שקפיצי המנגנון יהיו תמיד מתוחים,

אשמן את גלגלי השיניים ותושבות הצירים ואת המיסבים.
ובזמני החופשי אכתוב את עצמי לדעת. . .

ורק בעבור שבוע שבו יפסיקו מחוגי השעון לזוז, כשלמטה יריחו את ניחוח הגופה.
יפנו את שייריי ויחליפוני במנגנון אוטומטי סולארי.
אז גם תגיע שעתה של המגירה להיפתח.

וגם אם יפוצו כתביי ויתגלגלו ברחובות,
ינסו לדבוק בעוברי אורח,
על מנת שיאמצו אותם לחיקם

כשאני כבר לא כאן לטפחם. 

דעו לכם,
אף פעם לא מאוחר מידי בשביל לכתוב...
אף פעם לא מאוחר לשום דבר...
עד שמאוחר מידי !