בצעדים זהירים גיששתי באפלה,
מחפש קרן אור ולו הקטנה ביותר.
כזו שתכוון אותי,
תאפס אותי,
שתגרום למחט שלי להצביע לצפון ושתהיה לי נקודת ייחוס בעזרתה אדע להתמקם כמו שצריך, כמו שאני משווע להיות וכמו שהיא רוצה.
גם אדם עיוור מרגיש את שינוי הטמפרטורה כשהשמש מגיחה מבעד לענן.
ורוב האנשים מקבלים את השמש כמובנת מאליה.
אני לא רוב האנשים,
שום דבר מבחינתי אינו מובן מאליו.
קרן האור הראשונה שכיוונה אותי אליך הייתה בתקשורת הראשונה.
לא ידעתי כלל להגדיר למה בדיוק אני נמשך, אך מיד הרגשתי את העוצמה.
וככל שהמשכנו לדבר היא התחזקה.
היום צעדיי ברורים יותר והדיוק רב,
והצעדים תכופים וקצבם עלה .
אומרים שככל שמתקדמים מהר יותר הראייה הופכת להיות צרה, אפקט המנהרה.
במהירות מסויימת הצדדים מיטשטשים והדבר היחידי הברור הוא הדבר שנמצא מולך.
לכן ככל שאנחנו מכירים יותר הסביבה הופכת מטושטשת, ואת היחידה שאני רואה בחדות מופלאה !
