כמיהת הגפרור

תגובה לשרשור

קודם כל, כן.

ואני לא הולכת לתת דוגמאות כי אני לא חושבת שהגרפיקה היא בכלל חלק מהעניין.

אני כן אגיד שאם אני מושפלת או לא, זה לא קשור לאקט עצמו כמעט אף פעם אלא יותר לכוונה שלו. אם הוא בוחר להשפיל אותי אז יש שם השפלה.
ודווקא בגלל שהוא מכיר אותי כל כך טוב הוא יודע איך להשפיל אותי, מה כואב לי ועל מה ללחוץ. איפה נקודות הקושי שלי ועל מה להפעיל לחץ. ודווקא בגלל שהוא מכיר אותי ובגלל שיש בינינו אהבה ובסיס יציב וחזק דווקא בגלל כל זה אפשר לצלול לעומק, ואפשר לגעת במקומות שאחרת היו יכולים להרוס אותי, אותנו. דווקא בגלל הבסיס הזה שמעוגן חזק כל כך אפשר לשחרר ולהיות לגמרי בתוך הסיטואציה ולגמרי למטה ועוד למטה וכלום. ולבכות ולסבול ולגלות שנהנים מזה.

אבל אני חושבת שצריכים להיות מחוברים לקטע הזה של השפלה, שזה לא תוצר לוואי שקורה. שהתחושה הזו של השפלה (וזה מושג קטן מלהכיל את כל קשת הרגשות שמתקיימים במקומות הללו) היא מה שעושה לך את זה. באמת.

אני לא יודעת למה את מתכוונת השפלה אמיתית. אבל בשבילי כשאנחנו שם- זה לא משחק בכלל וזה לגמרי 'אמיתי'.

והאמת היא, שאני לא יודעת לעשות את זה אחרת. אני לא יודעת להיות מושפלת על ידי מישהו שאני לא אוהבת ולא אוהב אותי. הבסיס הזה זה בדיוק מה שמאפשר להיות שם עמוק עמוק ובלי מילת ביטחון - לא כי היא לא קיימת אלא פשוט בגלל שכשמגיעים למקומות האלה, לעומקים הללו באמת שאין יכולת להשתמש בה. כך שפרקטית היא לא קיימת, וצריך להיות עם מישהו שבוטחים בו לגמרי, ושיודע לא להסתמך על מילת ביטחון. מישהו שמכיר פנימה והחוצה ומלפני לפנים אותך ויודע עד לאן לקחת ומתי לשחרר קצת והכי חשוב אולי, איפה *לא* לחתוך. כי לפעמים דווקא בעומקים הללו כשאת לגמרי שבורה ומושפלת צריך לעבור את זה אחרת נשארים בזה. אבל זה כבר למתקדמים. כל זה ועוד קיים. אז כן.

כן.