כתבתי לו, שלחתי לו סמס.
זה לא עינה אותי, זה לא לקח לי יותר מ30 שניות לקבל החלטה ולבצע.
ואמרתי במספר תווים מצומצם את העיקר.
כולל את זה שנורא נפגעתי ממנו.
אני לא מצפה לתשובה. ואני יודעת שבטח חושבים שאני מטומטמת חוזרת לקבל עוד. והאמת אולי אני באמת כזו. ואני לא יודעת למה אני לא מצליחה באמת באמת לוותר עליו. להפסיק לאהוב אותו. רבאק..
--
החשופיות החליטו להעלות שלב.
ואני רק יכולה להגיד שלראשונה חוויתי את חווית אונס ליחוכי הרגל.
כן..
לא.. אני לא צוחקת.
חשופית התגנבה לי לרגל והתחילה ללקק ולא תגידו חשופית טיפשה. נופ, לא החשופית הזו, לא..
היא חיכתה שאני אצא נקיה וריחנית מהאבטיה לפני שהיא התנפלה.
חיכתה לה בשקט בשקט במארב עד שאצבע ערומה חשופה ופגיעה תבצבץ לה.
האמת, לא נעים לי כבר מהאורחים - אז לפני שאני נותנת מגבת למקלחת אני עושה סריקה זריזה בכל המקומות החשודים.
אה.. וכל מה שאני יכולה להגיד בנושא זה..
שזה לא סבבה בכלל חשופית בין האצבעות של הרגליים. ואנשים כבר קיבלו התקף לב על פחות מזה!
איפה כל אלה שיש להם חיות בגבולות?
או שחסרי חוליות זה מחוץ לאמנה?
--
יש עוד, אבל גם השתיקה יפה.
--
ואחרי ימים חזרתי הביתה.
35 דקות של רחמנינוב נגמרו בדיוק מופתי איך שסובבתי את המפתח והבית נפתח לקראתי.
קבלת פנים.
