כמיהת הגפרור

ברגעים בהם אני לא מצליחה לראות ממטר
או לזוז מילימטר

יש מישהו שאפשר לומר לו

וכל אחד עם המחשבות שלו.

שרשרת מדטיטבית שבורחת מאחת לאחרת בלי לשים לב
מחשבות
יומיומיות חיצוניות רגעיות טרדת הגוף הרגעית ותמונות מהעבר
זוכר ש..

וכמה משפט כמו לא יתחילו בלעדינו מכיל בתוכו
חברות
אהבה
ביטחון
נוחות

אני שומעת הרבה את השיר הזה בזמן האחרון
הוא גורם לי לחשוב מחשבות משלי
זכרונות שהם שלי

הוא גורם לי לחשוב על האנשים שנוסעים איתי במכונית הישנה
ולא בפעם הראשונה אני מודה על השותפים לנסיעה
סע לאט
תן להנות מהדרך
לא יתחילו בלעדינו

ובכל זאת דרכנו מצטלבות

בלי מדוע ובלי כיצד בלי היכן ובלי איך ולמה
בלי לאן ומאיזה צד בלי מתי ובלי איך וכמה

אם נסביר לך מה זה יועיל
לא יתחילו בלעדינו

לפעמים זה מרגיש ככה ללקט את השורות הקטנות הללו
לחרוז אותן יחד את הדיוק הזה
הדיוק של מילים שהונחו נכון כגל עד
מילים מדויקות שאינן נשחקות
שקטות הן יושבות שם

כמו אספנית מילים
אוספת תמונות אוגרת זכרונות
איך מיתר
איך אקורד אחד מחזיק חוט בלון מלא
זכרון

לקחת את הבלון ולנשום לעומק הראות
כמו הליום עד שלא תפתח לא תראה שהשתנת

אני אוספת את הרגעים הקטנים הללו במכונית הישנה
את היד שלך על הירך שלי בעוד נסיעה ארוכה לרופא וחזרה
איך פתחת את החלון בשביל שיהיה לי אויר
איך נסעת לאט כדי שהרוח תשרוק פחות ברעש

אני זוכרת איך היא חיבקה אותי בכוח כמעט שובר עצמות
כשלא נשאר בי כוח לחבק את עצמי
איך היא שמה לב שאני כבר לא יודעת לבקש עזרה
ואיך שרידים אחרונים של האישה שהייתי נשארים בי

אני מספרת לו על החישובים הקטנים שאני עושה ביום לפני מפגשים
איך אני מכלכלת את מילותיי, את העניין בשיחה, שוקלת בחישוב קר מתי וכיצד הפעם כדאי להפגש
כי יהיה על מה לדבר. מנסה להמנע מהשתיקות עם אנשים שאי אפשר לשתוק איתם.
אני אומרת לו שאני אישה רעה, שזה גועלי אבל הוא חושב שזה דווקא הגיוני לתפארת
שזה גאוני ומתקבל על הדעת. זה לא מסתדר באותו משפט אני מנסה להגיד לו ונזכרת שהחלטתי להפסיק לתקן
להפסיק לחשוב שאני יודעת יותר טוב.

ושגם אם לפעמים אני צריכה לעצור את עצמי בכוח כשהולכים לאנשהו וללכת אחרי ולא להוביל ולפספס את הצעד שהיה חוסך לנו רמזור אני לוחשת לעצמי סעי לאט, לא יתחילו בלעדינו. תהני מעוד רמזור. יש עוד דרכים.
יש עוד דרכים.

ולפעמים אני שוכחת שהוא אוהב את הדרך שלי
לפעמים

אני חושבת על הפרטים הקטנים ששמים אליהם לב
איך הוא שוכח להאט את קצב ההליכה כשאני משתרכת בקצב צב דרוס ומתנשף לצידו
איך שאני מניחה יד והוא אוחז בה ומאט את הקצב בבת אחת.

איך הוא מחליק אצבעות על הציפורניים שלי ומחייך
איך החיוך הזה טומן בחובו קציר של מחמאות קטנות קטנות
דווקא למה שאני מודעת לו בגמלוניות רבה שאין מה לעשות עימה.

יש את הדברים שאנחנו לא אוהבים בעצמנו. לא שלמים איתם.
היינו רוצים אחרת.להתעצב אחרת.
כמו ההשמנה שלי
כמו הציפורנים שלי.

כל אחד והדרך שלו
ולעיתים דרכנו מצטלבות

כן
בהחלט

סע לאט

אני לא אתחיל בלעדייך.