ציירי את זה.
זה מהצד, רואים את הצוואר שלי נמתח הצידה ומעלה בשכיבה על הגב, כדי להתבונן בך, אתה הרי יושב על כורסא מטרים בודדים מאחורי ולשמאלי בחדר. אני על הגב כבר ציירתי הידיים קשורות לרגליים. וחבל כרוך סביב הבטן ומרתק אותי למשטח הזה שעליו אני מונחת כך. התחת שלי קצת באויר ולמעלה. והחור קצת פתוח. כל המסביב שלו נפוח ואדום ורטוב.
מול החור שלא החליט אם הוא פתוח או סגור, יש חבורה של גברים, וזין וזין ועוד מלא זיינים. מיוזעים. רואים את הזיעה. את הלכלוך. הקווים מתערבבים אחד בשני נמרחים. אני לא מקפידה לשמור את כריות האצבעות המציירות שלי נקיות וזה קצת נמרח. אין דיוק. פנדה.
אתה, אתה זה קוים עבים וחזקים ברורים כהים חדים. זוויות מנח גוף. אחר כך זה קווי מתאר הססניים מהירים שמשתנים כל שניה, הם מנסים לתפוס כל הוויה. אתה זה רישום, בעפרון רך על רישום פחם, אני מנסה לתפוס את שברירי ההבעה כמו פרפרים בדיו. קווים שמרפרפים על פני ומסביב לקווי הבסיס שהונחו בגסות ראשית כל.
היא, זו בעצם היד שלך שאוחזת לה בקרקפת. והשיער שלה נשפך לך בין האצבעות ועל ומסתיר ומכסה ומידי פעם יש חרכים שפוערים ואפשר לראות דרכם את קצה האף שלה. את צבע שפתיה. זה נגיעות של צבע כמעט בלתי נראות אבל שם. זה איך שמציירים אור, מניחים בעדינות כתם כתם.
בזהירות עד שזה כמעט חי, פועם וזוהר.
חזה קטן ורך, בצבעי שמן שנותנים לו את החלמוניות הזו, את הקטיפתיות והחיות שיש רק לצבעי השמן.
הקווים שלה חלקים מעוגלים, נקיים. בלי מריחות. מדוייקים עד כדי זכוכית מגדלת.
היא על הברכיים והיא מוצצת ונחנקת אפשר לראות את השיירים עליה ועל הריצפה.
אני מחכה, אני שם, רגע לכאן או לכאן, אני מחכה להתיבש, באקריליק, הנחות מכחול שמשנות את מרקמי הצבע, את צמיגותי. ורק החבלים הם צבע מים כחול ובוהק. על רקע חול עורי.
לפני 12 שנים. 25 ביולי 2012 בשעה 21:37