להרפות ממך כואב כמו לאחוז בך. ולכל אחד מהם יש מחיר וגם אמירה.
אני משתדלת לא להחזיק ולא לעזוב. אני משתדלת פשוט להיות איתך.
ולנשום כל הזמן. כל הזמן לנשום.
דרך הכאב.
דרך הגעגועים המנסרים.
ואפילו דרך הדמעות שאני לא מרשה לאף אחד לראות.
דרך האשמה שאני לא יותר בשבילך. דרך המגבלות שאני.
אני מנסה לזכור לנשום דרך הסדקים הרבים שמחזיקים את מי שאני.
לא להתפורר. בעדינות. לזכור לשכוח קצת. רק קצת. כדי לא לזכור את כל מה ששכחת.
אני מנסה לשתוק את החולשה שלי את הנקודות שבירה. את כל הכשלים שאני נוחתת בהן.
אני מנסה להיות פשוט לידך. פשוט זה לא.
אתה כבר לא תהיה מי שהיית. ומי בכלל נשאר מי שהוא היה?
אני אזכיר לך מה שצריך ואתה תלמד אותי לשכוח את מה שצריך.
לא להחזיק לא לעזוב לא לשחרר לא לנשום כן לנשום פנימה החוצה את כף היד לפתוח.
לזכור להניח את התיק בצד ורק אז
חיבוק
יש דברים שאפילו אתה מזכיר לי לא לשכוח.
ותמיד אתה גורם לי לחייך.
בשביל זה לא צריך לזכור כלום או הכל.
