דברים שקרו השבוע
ראיתי במבי, עופר, לרגע אחד, אולי כמה רגעים עד שהוא דילג ונעלם מהראיה. אבל הוא היה שם.
ניגנתי באקורדיון, קשה לקרוא למה שיצא מהאקורדיון מוסיקה תחת ידיי.
אני שוקלת ללכת ללמוד לנגן על אקורדיון. רצוי במרתף ממוגן מרעש.
לבשתי המון צבעים, הרבה יותר מידי צבעים
הסתפרתי, הרבה, כל הזמן ביקשתי שיורידו עוד.
תמיד מרגיש לי כמו משהו שנשאר מאחור יורד מהגב שלי כשאני מסתפרת.
יש בזה הקלה.
זריחות הרבה זריחות היו לנו השבוע.
וחוסר פחד, ללכת ברחובות באמצע שעת לילה מאוחרת.
לנשום ים בשעות מוזרות ועגלגלות של לילה אחרי לילה אחרי לילה
המון חוסר שינה.
חוסר תאבון
לעשן כדי להצליח לאכול, המון זמן שלא.
מכנסיים חדשים
וחולצה
נעליים עם נקודות
אייליינר משוח
לק כהה
וללבוש את כל הדברים הלא מתאימים ביחד רק כי בא לי על כולם במקביל
לא לשים זין על אף אחד
לחייך גם כשאני בוכה
לחייך גם כשאני צוחקת
לדלג בצעדים, כי אני זורחת מבפנים.
לחבק. להתחבק. לחבק. להתחבק.
ולשמוע זכרונות של אנשים אחרים.
לגלות שנגעתי ושיניתי רגעים קשים לקלים יותר
למשעשעים.
לנגישים.
יש בי קסם.
ואני עושה אותו כמו שרק אני יודעת.
לא רואים עלי. לא לא. אבל אני קוסמת.