כמיהת הגפרור

RIS - הזמן מנשק את כל הצלקות. עם בוא החורף השטפון גורף את גדות הגאווה והבושה גם יחד ומביא אותן למצב שהן עוטפות מים שקטים שנקווים בשלווה. וזהו המכנה משותף האחד שלהן: השלמה. השלמה שהיא הסכמה. וההשלמה הזו הרי היא פרק המבוא לספר התמורות. לצמיחה ושינוי. השפיטה מתאיינת. הקוים מתחילים לקבל צורה. ומתישהו מגיעים גם הגוונים. ואפשר להתחיל לנשום לרווחה.

של סילברסטיין, אין לי מה להגיד. החתיכה החסרה. העץ הנדיב. השירים. המוזיקה. פלייבוי. איש הרנסנס. נער ושמו סו. נד קלי. העץ הנדיב כבר אמרתי?

אני מרשה לעצמי לצטט כאן כמה שורות שעוסקות בדיוק בקטע הזה של להיפרד מהחיים הקודמים עם התעוקות ואי הפתירות שנחווית בהם ויציאה אל דרך חדשה:

Pull back them dark and dusty drapes,
let in some light,
here bellboy come get my trunk,
cause im leaving here tonight,
and I've packed my bags,
and I've paid my bill,
and I'm turning in my key,
and if those sad souls down in the lobby ask for me,
just tell 'em...
I'm checking out,
of this heartbreak hotel,
I ain't gonna live on lonely street no more,
.................
open up that door im leaving and I wont be back no more,
im checkin out,
of this heartbreak hotel
checkin out,
of this heartbreak,
hotel.

של סילברסטיין.



מברוק, גפרורית.

.

RIS - להוותי שכחתי לציין שמדובר בציטוט מתוך I'm checking out שכתב של סילברסטיין לסרט "גלויות מהקצה" (לפי רומן של קרי פישר בתהּ של דבי ריינולדס).
במקור שרה אותו מריל סטריפ.