ללמוד לראות אחרת

לרוב אני קוראת כמה ספרים בו זמנית, כל ספר שונה מחברו במהות, בתוכן ובסגנון.
אחותי ציידה אותי ברומן למשרתות מהסוג שתוך שעות ספרות נקרא מקצה לקצה "חיזור סוער", ספרים אלו הם קומדיות מעניינות שנועדו לרוקן את המח ממחשבות ולתת לו מנוחה.
ידיד טוב צייד אותי בספר "The Face", מתח, רצח, ומיסתורין על טבעי מהסוג האהוב עלי, ספר עבה בכריכה רכה, ואנגלית אמריקאית אך לא רעה.
ציידתי את עצמי בחנות הספרים הקרובה ב "אחוזת הווארד", קלאסיקה אנגלית משובחת, תחכום מעודן ומושחז היטב.
הספר הרביעי ברשימה הוא "סיפורה של O", ההוראות היו ברורות, לקרא אותו לפחות פעמיים, פעם ראשונה להיכרות, פעם שניה לתובנות.
אני חושבת שלקח לי כ 4 שעות לקרא את הספר פעם ראשונה, אי אפשר היה להניחו, הייתי חייבת לדעת מה יקרה איתה אח"כ ואיך כל זה יגמר, הפעם השניה היתה הרבה יותר איטית, הספר מאפשר לך הרבה מאד מקום לדמיון.
בפרק הראשון מאהבה של O לוקח אותה ל"רואסי" שם היא מתוודעת לאגודה ולחוקיה, שם לראשונה היא טועמת את טעם השוט, את כובד הקולר על הצוואר, את תחושת ישבנה העירום על הריפוד כל פעם שהיא מתיישבת, ובעיקר הידיעה שכל איבר ואיבר בגופה כבר לא שלה אלא נועד לסיפוקו ועינוגו של כל מי אשר יחפוץ בה. בתחילה מאהבה אומר לה שכל מי שמלקה אותה, מצווה עליה, בועל אותה עושה זאת בשמו ובשליחותו, וכך עליה להסתכל על הדברים, O משתמשת באהבתה על מנת להתמודד עם הכל, היא מבקשת ניחומים בידיעה שמאהבה אוהב אותה, רוצה בה וגאה בה.
ככל שהיא מושפלת יותר, כואבת יותר, כך היא צומחת יותר, משתנה, הופכת להיות יותר נשית, אופף אותה קסם, שהאנשים סביבה לא מסוגלים לזהות, אך מוקסמים ממנו לא מעט.
מאוחר יותר, אחרי שיצאה מהטירה ואחרי שפגשה בסר סטיבן, אחרי שסקרה את ההיסוטריה שלה עצמה, O מגיעה לתובנות חדשות לגבי עצמה, ולגבי מאהבה לשעבר, שכן היא הופכת לרכושו של סר סטיבן, ומאהבה מאבד בעיניה את כל ההילה ששמרה עבורו בתחילת דרכה והוא הופך לקראת הסוף למגוחך בעיניה.
הקריאה בספר הזה מטלטת טלטלה הגונה, הוא זורק אותי ממקום למקום בקיצוניות רבה, ומעורר המון מחשבות ותחושות לכאן ולכאן, ובעיקר, לו הייתי אני שם, איך הייתי אני מתמודדת אם בכלל עם כל מה שהיא עברה.
איפה "חיזור סוער" כשצריך אותו? האם הבת והמאהב השרמנטי והשזוף מהקאריביים, ממש "קומדיה דל ארטה" בהשוואה.


בקורת מעניינת ביותר על הספר