באופן קבוע וחד פעמי

לפעמים מספיקים מספר מילים כדי לגרום לי להתפתל מחרמנות של שליטה..

והוא שלא יודע שאני..
או שכן..
ואני שלא ידעתי שהוא..
מובילה אותו בכוחה של הידיעה של מי אני ומה אוכל לעשות בו אם רק יפול לרגליי לרגע בודד אחד..
כל כך בודד, שאחריו ירגיש בבדידותו אם לא ימצא אותי שם מעליו מלפניו או בתוכו..
רגע שישאיר אותו מתנשף ומתנשם בכבדות..של לפני..או אחרי..

שולח SMSים מחרמנים ומתחכמים..מגשש באפילה המוארת של צג הפלאפון..

מתרגש..
מנחש..
בוחר מילים מדוייקות..
נזהר שלא..
מנסה את מזלו..
ונדלק.

גם אני מתחרמנת מחדש.. מעצמי.. מהעוצמה שלי שעוברת ופורצת ממני בלי שאצטרך לומר דבר..
יכולה לשמוע את בית הבליעה שלו כשהוא בוחר מילים ראויות..יכולה להרגיש את הדריכות שלו בציפייה למילים שאבחר הפעם..אם בכלל..

והוא שכבר חשב שניסה..עשה...ראה וטעם מהכל..מתעורר לתשוקה חדשה מכיוון בלתי צפוי..
והוא כבר לא ילד..למרות המראה היפיופי המטעה... דון ג'ואן כזה..ולנטינו..אחד כזה...שרגיל שבחורות נופלות לרגליו כמו עלים נושרים בסתיו..

ופתאום אני..

נהנית מהמשחק החדש..
מתעוררת לתשוקה מפתה..
אוהבת כלבלבים צייתנים וממושמעים..

גם אני (כמו מאי ווסט) בדרך כלל נמנעת מפיתויים..אלא אם אינני יכולה לעמוד בפניהם..

אז כתבתי לו שיש לי כמה דברים חשובים לעשות עכשיו ואני מבקשת שלא יפריע..והוא..שלא מכיר דברים כאלו..חשובים יותר ממנו..

השתתק..מפחד לעשות טעויות..ואני ביקשתי שיניח לי לשעה הקרובה..

ועד אז..

ששששששקט..דממה!