סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תולדות הבדסם במחוזותנו

גם אני החלטתי לכתוב בלוג בו אספר על עולם הבדסם מנקודת מבטי מאז שנחשפתי אליו בנעוריי
לפני שנתיים. 2 בנובמבר 2022 בשעה 19:30

שוב, מה שאני כותב זה על דעתי האישית בלבד,

לסיכום חודש אוקטובר 22:

 

טוב אפשר כבר לדבר על סטנדרט או מרכיב הכרחי ביחסים בדסמים לפחות אצל הנשלטות,

אין אחת, אפילו החדשות שביניהן, אחרי שבוע וחצי כבר בולעות זרע.

אני לא אשקר גם אני נהנה מהפוסטים האלה. יחד עם זאת, כמה אפשר לשמוע על אכילת זרע, את לא מבינה שאת כבר לא מיוחדת!

כל נשלטת כאילו חייבת לעשות את זה, זה כאילו בספר החוקים של "השולטים" וכנראה של הנשלטות.

ספרו משהו חדש. את זה הבנו כבר: את אוכלת את השפיך של השולט.

סמל סטטוס - בליעת שפיך. הבנו. השרשתן את זה.

 

הייתה פה אחת שכתבה שבהפסקה בבית הספר, יצאה לכמה דקות, אכלה זרע וחזרה.

כתבתי לה שאצלנו המורות אכלו פיתה עם חומוס וחריף בקיוסק בעירייה. זה מדהים איך הכל השתנה.

ישר היא חסמה אותי. 

מישהו אחר כתב לה שזה חלבון מלא, אותו היא לא חסמה.

לפני כן, טענה לאינטליגנציה גבוהה משלי ושלא

הצלחתי לקרוא אותה בין השורות. 

כנראה מאלו שבטוחות שבגלל שהן הגיעו משם אז הן כבר הרבה יותר חכמות

מאיתנו הישראלים, למרות שגם לי יש משהו רוסי. כנראה לא מספיק עבורן.

 

רק תגובות: "איזה מדהימה", הן מקבלות.

זה לא רק היא, זה כל אחת, זה כאילו אל תפריע לי בזבליותי.

זאת ספציפית בטוחה שהיא הרבה יותר אינטליגנטית ממני.

כאילו מה את חוסמת אותי, מצידי תאכלי שלוש ארוחות כאלה ביום, 3 X שפיך, ותחשבי שאת יותר חכמה ממני.

העיקר מצידי שאני אהיה בחלק הקורא והנהנה ולא אהיה איתכן פיזית.

 

בחודש ספטמבר, הטרנד היה להיאנס. הן כאילו מדביקות אחת את השנייה.

אבל באברבאנל לא יודעים להבדיל וזה גם לא מעניין אותם שמדובר בהדבקה בדסמית.

לצערי, הרבה מהאנשים הנהדרים האלה שאני מכיר, צריכים להתמודד עם הבנות האלה.

אני מקווה שיעשו איזה חוק, שלא לטפל בבחורות האלה, שהסברנו להן יותר מ- 100 פעם

שמסתלבטים עליהן. למה אנחנו צריכים לאכול את החרא הזה, מילא אם היו שמים על השולחן את השולט שלהן אבל הוא מבחינתן חיה מוגנת בדסמית.

כל אלה האינטליגנטיות, למה אנחנו צריכים לטפל בהן?

שיילכו ל.... על... האמא... שלהן.

 

לפני שנתיים. 23 באוקטובר 2022 בשעה 19:30

 

סוף השבוע קראתי את הבלוג המזעזע - נגיעות של אונס,

16 שנים היא הייתה פה, הניק עדיין פה אבל היא כבר שנה לא פה.

אם תחזרי לקרוא פה אני יכול לספר לך,

כאילו שאת לא יודעת, על השתלטות חסרת הרסן של הנשלטות הקיצוניות על האתר.

על איך מתגאות באונס של האדון שלהן, איך הן מתגאות בהצלפות האכזריות

ביותר שאפשר לקבל, בחתכים הכי עמוקים, בזה שהן יכולות לספוג כל כאב,

בזה שהן מביאות חברים לאדון שלהן. ובדרך כלל,

גם רצוי שיהיה נשוי או לפחות בנישואים פתוחים

יש כאלה שגם מוכנות לקבל בזוגיות פתוחה. אולם חלילה רווקים כמוני.

מה שכל כך החריד אותך הפך לאלמנט כל כך הכרחי אצלהן.

 

אני נגעל מהן, אבל יש כל כך הרבה שמחכים להן בפינה,

שרק יתפנו, אין "שולט" שלא מחמיא להן ובצדק מבחינתו,

כולם רוצים לחגוג על "הפמיניזם".

מה שאני מכנה - "פמיניזם הפוך".

 

23-04-19 כתבתי את הפוסט "גן עדן של שולטים" המקורי, בדיוק לפני 3.5 שנים,

שרתי לנשלטות פה את השיר, שלא שלי. יחד עם זאת,  דיי ברור לי על מה הם התכוונו שהם כתבו את השיר:

"רוצות לרוץ מהר, לרוץ מהר, לרוץ מהר,

אחר כך בוכות, אחר כך בוכות".

 

בחיים לא דמיינתי, שלא רק שהנשלטות ימתחו את החבל יותר ויותר,

אלא יאתגרו את גבולות השולטים. 

הזרימה של השולטים ברורה כי תמיד ימצא פה הפסיכופת שימלא לך את הפנטזיה.

כתבתי גן עדן אבל לא חשבתי שיהיה להם קל עד כדי כך.

אין להם כבר הרבה מה לעשות:

המשפטים, ההתנהגות הכל מוכן על מגש.

מספיק לצאת לארוחת צהרים בזמן העבודה, אפילו לא צריך להודיע לאישה שאתה נשאר קצת יותר מאוחר בעבודה.

 

"זה יום הגיוס שלי, לפני כמה ימים, יותר או פחות משבוע, הוא אנס אותי."

 

 

 

 

 ואלה של היום:

"אני תופסת אותה בכוח והאדון שלי אונס אותה בהסכמתה"

"להרגיש את התשוקה שבאונס בכל פעם שהוא נכנס."

 

מי שלא הבין זה מה שנקרא - תרבות האונס. בחסות הנשים.

אם מישהו היה אומר לי את זה שכתבתי את הפוסט לפני 3.5 שנים, הייתי בטוח שהוא פסיכופת.

 

 

 

לפני שנתיים. 7 באוקטובר 2022 בשעה 12:07

טור דעה שלי - חשבתי אם לפרסם את זה בפורום או בבלוג, כי בפורום אי אפשר למחוק ובבלוג כן. ואני לוקח בחשבון שהארבע נשלטות שלא חסמו אותי, יחסמו אותי עכשיו. יחד עם זאת, אם זה יזיז משהו בתודעה ואם תהיה קצת יותר אחוות נשים וכל אחת שנפגעה, לפחות תסביר לחברה שלה לפני שהיא בורחת לאנונימיות גמורה, מבחינתי עשיתי את שלי.

הפשרה שהשגתי ביני לבין עצמי: את הגרסה המצונזרת אני ארשום בפורום כללי ואת זאת הלא מצונזרת, מאוחר יותר בבלוג שלי.

מראש אני אומר שזאת דעתי האישית בלבד למרות שיש פה כל כך הרבה עדויות, שאכן כך הם פני הדברים. אם המגמה שהנשלטות פה דוחפות אליה לא תיעצר אז אנחנו הולכים לצערי ל- Me Three.

זאת אומרת, יצטרכו להביא הסבר נוסף, תקנה חדשה, הרבה יותר מסודרת. התנועה שנוסדה לפני 5 שנים, שהודיעה לעולם, שלנשים יש בעלות על גופן, כבר לא תספקנה בזכות הבנות הנפלאות האלה שהשולטים כל כך אוהבים ומעריצים...

ניטשה שאמר פעם: "בבואך אל האישה תביא את השוט", מתהפך עכשיו בקברו וצוחק. Me Too על הזין שלי, מה אתה צוחק עליי לי-און, הוא אומר לי,

כל שולט בשקל וחצי יכול להביא סטירה לבחורה ולהוריד אותה למציצה בכל גן ציבורי.

זה לא מה שהיה אצלכן אני אומר לניטשה, היום אי אפשר לעשות מה שאם עשיתם.

מה אתה מסתלבט עליי, אומר לי ניטשה,

בוא נפתח רגע את "הכלוב", 

בחורה נוסעת שעה ברכב למצוץ לאיזה אדון שיש מישהו לידה 4 דקות והוא יבוא אליה, רק שאין לו את הטייטל הנכסף - שולט.

בחורה שנייה מספסרת בחברה שלה: אני תופסת אותה בכוח והאדון שלי אונס אותה בהסכמתה, היא בוכה אבל היא בודקת אם הנאנסת אומרת מילת ביטחון ואין – היא רק בוכה. איזה חברה נפלאה.

בחורה שלישית הולכת לעשות חוקן בשביל האדון הנשוי שלה, שלא היה לו זמן לפגוש אותה חודש.

זה המי טו שלכן?

אני שומע את הצחוק של ניטשה עד אליי. מה אתה מסתלבט עליי, ליאון, הוא אומר לי. עזוב אותי, אתה מעצבן אותי, תראה מה הולך פה.

אני אמרתי שוט קפצו עליי.

 

ובאמת - לאן בדיוק אתן רוצות להגיע?

ליצור איזה דמות של גואל רצון משודרגת.

להשוות את השולט לאלוהים, דוגמא עדכנית, שלא הייתה בתכנון, חדש מהתנור.

 

יום אחד, אחת הנשלטות שהיא אחת מתוך 10 ב"הסכמה", שהאדון שוכב איתה בניגוד לרצונה ב"הסכמה", שהוא מביא את החבר שלו ב"הסכמה". היא תגיד רגע, המקרה האחרון היה אונס לא בהסכמה. רגע בעצם הרבה מהם היו בלי הסכמה, רגע אז מה אם לא השתמשתי במילת ביטחון – אז הוא יכול לאנוס אותי? מה פתאום, אז מה אם לא אמרתי את מילת הביטחון הוא שיחק לי בראש, זה קל מדי, לא יכול להיות.

אז אני אומר, יצטרכו את ה- Me Three כי ה- Me Too כבר לא יעזור.

 

כל כך הרבה שנים נשים נלחמו בדיוק בשביל שלא יקרה מה שקורה פה, אפילו ממש עכשיו ברגעים אלו ובאות הבנות האלה בדרך כלל נשלטות, לצערי ולשמחת השולטים יש פה כמות בלתי נתפסת של נשלטות, לעולם לא היה כך, ועושות ככל שביכולתן, להחזיר את כולן 20 שנה אחורה. לא כולן ככה אבל הרוב המכריע כן וגם אלה שאין להן את הקילור ליד – הרבה מהן כותבות בפנים שכן.

 

אני נמצא פה וקורא המון בלוגים על בסיס יומי. הרוב המכריע של הבנות לפחות בשנה האחרונה, מתגאות ב- 3 פנטזיות עיקריות:

1) גמירה של השולט בפה, בן זוג, תקראו לו מה שאתם רוצים ואכילת כל הזרע – כאילו שמדובר בסמל סטטוס.

2) יחסי מין בכפייה בהסכמה, פה אני נאלץ להודות שלא צפיתי עד כמה הפנטזיה הזאת נפוצה כפי שהעירו לי "ידידי" השולטים – עד שכמעט מדי יום עוד אחת כותבת על סקס אגרסיבי וכניסה אנאלית אכזרית כואבת ולא צפויה כאילו שזה גם סמל סטטוס. כאילו שזיון אנאלי אם הוא לא אכזרי במיוחד גם כן לא שווה כלום.

3) וכמובן הפנטזיה השכיחה של הצלפות עד שבירת הקיין או עד שהשולט נתפס לו היד, מילת ביטחון אס מלהזכיר – אף נשלטת, לא תשפיל את עצמה, שהשתמשה במילת ביטחון, כאילו יש תחרות מי השאירו עליה סימנים יותר חזקים, צבעים יותר עזים.

 

בסדר אתן לא מאמינות במי-טו אבל אחיות שלכן נלחמו שנים בשביל זה. והנה יש כאלה שכבר מספסרות בחברות שלהן, לאן את רוצות להגיע – למצב שבנות יאנסו אותן וילכו למשטרה ויצחקו עליהן, לשם אתן מכוונות? כבר עכשיו זה סיוט בתחנת המשטרה או שאתן רוצות להוציא את ה"שולטים" ממאגר האונסים, כאילו הם חסינים?

איך אמר מישהו "שולט" לנאנסת התורנית, שאמרה לו – רגע שניה ידידי זה היה פה אונס: הייתי חרמן מה הבעיה שלך, כאילו מה תעשי? יש לי את המטרייה של הבדסם.

 

והכי גרוע, מבחינתי כולם ובעיקר כולן עושים את הכל בשושו, הכל חסוי הכל במרתפים. אם הכל כל כך חוקי ומשוחרר מה אתן מפחדות, מפחדים כל כך. אם אתן חושבות שהכל לגיטימי, וזה בעצם המי טו מבחינתכן, מה אתן מתחבאות. צאו – תפיצו את הבשורה.

יש כאלה שאומרות שאני לא אצא עם מישהו מהכלוב, למה לא? כי הוא קרא את מה שכתבתן, כי הוא גם ירצה לעשות את מה שגיליתם ומהר? מה שונה אדם מהכלוב מאדם שמכירים בחוץ?

הרי הכל חוקי? הכל בהסכמה? שפוי? בטוח?

אני לא מצליח להבין משהו אחד: על מה אתם ואתן מפחדים/ מפחדות הרי אפילו האונס בהסכמה.

צר לי על העובדים והעובדות הסוציאליים, שצריכים להתעסק עם הדרק הזה, שרובן באות אליהן מי במוקדם ומי במאוחר, במקום להגיד להן – לכי להזדיין, לכי לשולט הנשוי שלך, לכי תבכי לו.

 

לפני שנתיים. 5 ביוני 2022 בשעה 15:21

עבד ניקיון לגברים – פספוס

 

לשטוף את הגג לבד בגלל שאתה לא אוהב נשלטים,

איזה פספוס,

אבל לנשים יותר קל – יש את האופציה של עבד ניקיון

ואז אתה לא חייב מי יודע מה לאהוב אותו, 

הוא מנקה לך את הבית ואז את נותנת לו ללקק לך את הנעל כמה דקות

וזהו – לך הביתה, יש יותר טוב מזה?

אני שעתיים ניקיתי עכשיו את הגג המזוין הזה...

 

אין איזה אופציה לעבד ניקיון לגברים,

זה רק לנשים, ההמצאה הזאת?

למה פה הם מצפים לזיון בתחת, לא אוהב לזיין גברים בתחת,

וגם אם היה בעצם, עבד ניקיון לגברים, נראה לי מגעיל ללקק את הנעלי טימברלנד שקניתי באילת.

אחלה נעליים, מה השטויות האלה עכשיו.

מצד שני, ניקיתי שעתיים את הגג המזוין הזה.

 

למה הן, יושבות רגל על רגל ונשלטות מנקות להן את הבית ועוד ערומות,

או נשלטים שמנקים, בדרך כלל עם חוטיני.

 

מה איתנו? מה בגלל שאנחנו גברים,

למה ההפליה הזאת?

שעתיים אני מנקה את הגג המזוין הזה, התבשלתי.

 

 

וזה האחרי: 

לפני שנתיים. 5 במאי 2022 בשעה 17:41

יום העצמאות שמח – בעיקר לנשלטות של אתר "הכלוב" – הפוסט הזה מוקדש לכן. האזהרות תקפות גם לנשלטים אבל אתייחס לגברים בפרט בפוסט אחר, כי גם בעברית נשים קודם.

אני מקווה שתצאו עם תובנות ממנו וייטב לכן. בניגוד לאמרה שכל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו, אני לא דוגל במשפט הזה והייתי רוצה להציל כמה שיותר נשלטות וגם נשלטים.

לאחרונה הזהרתי חברה מכל מיני אנשים פה, שלעניות דעתי הן/הם לא בדיוק בדסמים. וביקשתי ממנה להבחין האם מדובר בשולטת/ שולט או שמא פסיכופתית או פסיכופת.

הפוסט הזה מגיע בעקבות הרצאה ששמעתי בשבוע שעבר של ד"ר ליאת יקיר שנקראה הביולוגיה של השנאה והרוע. הרצאת חובה במיוחד כדי להבחין בין מנהיגים לבין פסיכופתים ולעניינו בין שולטות ושולטים לבין פסיכופתים.

כל כך הרבה נשים נשלטות, קינקיות, אחרות, שולטות מדהימות היו פה ועזבו, יותר נכון גרמו להם לעזוב וזה עצוב כי האתר הזה היה ועדיין אחד הכלים המרכזים לחיבור בין בדסמים. עצוב לי מאוד לראות מיהם ה"כוכבים" החדשים של הכלוב ודיי ברור להבין למה כל כך הרבה בוחרות פשוט לנטוש. רק לסבר את האוזן – "המנהיגים" לאחרונה: בחור שמזיין ישבנים זכריים עד גיל 30 על בסיס כמעט יומי ועוד ממספר אותם, בחורה שמטביעה את הנשלטת שלה ביום הולדתה! בבריכה מספר פעמים ושנייה לפני שהיא נחנקת למוות מוציאה אותה ואז מנשקת אותה בפה כדי להסיח את דעתה ולחשוב שמדובר בבדסם.  

זה רק שתי דוגמאות קטנות יש עוד הרבה.

איך תזהי פסיכופתית? אומרת לירז, יש 7 מאפיינים, החשובים שביניהם הם, לדעתי הראשונים: היא עושה משהו שנראה הגיוני אבל הוא סדיסטי לחלוטין, עד כאן בסדר אבל הבעיה שהיא לא מייחסת לו משמעות. שנית והחשוב מכולם מתייחסת אלייך כמו חיה או כמו מישהי כלל לא שווה אליה, נחותה ממנה.

לפסיכופת, אומרת לירז, גם אין מצפון ומוסר, אנשים מאוד מסוכנים. לא מעניין אותם בכלל הם לא רואים בעיניים.

פסיכופתים הרבה יותר מסוכנים מנרקיסיסטים: ושימי לב, זה הדבר הכי חשוב שהיא אמרה בהרצאה: הם ממש משאירים את הבן אדם כלוא בתוך הקשר הזה ולא מבין אפילו מה הוא עובר. רק במבט לאחור בן אדם מבין איזה התעללות פסיכולוגית קשה עבר.

שימי לב, אישה יקרה. כשאת עם השולטת או השולט האם מדובר במנהיגה או פסיכופתית. האם לא הלכת רחוק עם המחשבה או הרצון שאת תעשי הכל בשבילה או בשבילו.   

פעם גם דיברתי עם מישהי מכאן, שחשבה שאם היא הייתה יותר קיצונית ממני בחוויות שלה זה אומר שהיא יותר בדסמית, אז לא. את לא יותר בדסמית ממני. היא לצורך העניין, פרסמה תמונה שלה עם ישבן שלא רואים אותו כלל אלא רק דם, כאילו אומרת האם ראית בחייך ישבן יותר מוצלף מזה? וגם שהיא נהנית מחוויית עלפון, סיפרה שהשולט חנק אותה התעלפה והעיר אותה, ככה מדי פעם בא לה על זה. מצטער שאני לא נהנה מזה וזה לא גורם לי לאקסטזה אבל זה עדיין לא אומר שאת יותר בדסמית. דרך אגב, לאחר מפגש איתה היה אפשר להבחין בחלק מההגדרות של פסיכופת כמו התייחסות לאדם שלא מהמגזר שלה – מגזר השולטים, כנחות וכלל לא בן אדם – סתם חיה.  

גם אני חוויתי פסיכופתים או אנשים עם נטיות פסיכופתיות ומה עשיתי? פשוט ברחתי. וזה מה שאתן צריכות לעשות.

אני נזכר כרגע, באח של שכן עבריין. באמת בחור חביב דווקא. קצת גדול ממדים. פעם אחד הוא עלה אלינו אל הגג, ישבנו והסתכלו על הים. פתאום הוא אומר לי: "איזה כיף היה לתפוס אותך ככה מהמותניים ולזרוק אותך לכביש". בגג הזה היו חוויות הבדסם הראשונות שלי אבל זה לא בדיוק נראה לי בדסם, למרות שצחקתי איתו קלות בעצב, בפנים הרגשתי חלחלה. 

כל פעם שאני רואה אותו במדרכה ממול, אני ממשיך לכיוון אחר כאילו שלא ראיתי אותו, עושה עיקוף רק בשביל לעבור את הכביש... כל פעם שאני רואה אותו מוריד את הכלב לגינה, אני מחכה שיעבור. גם אם זה לחכות ברכב כמה דקות.

פעם הבאה שתהיי בסיטואציה כזאת, סדיסטית לא ברורה, תחשבי אולי זה מה שליאון אמר? אולי זה לא בדסם, אולי היא פסיכופתית? אם התשובה היא כן, פשוט לכי משם.

אל תחפשי לנקום בהן, תעשי כמוני, תעברי לצד השני של הכביש.

לפני 5 שנים. 6 בספטמבר 2019 בשעה 10:10

 

"מה קרה לך ביד" שואלת המורה הכי מופלאה שהייתה לי, בכניסה לאולם טקס חלוקת התעודות.

"נפלתי בריצה, נתקעתי במדרכה. בחיים האלה צריכים להיות ערניים כל הזמן" אני אומר לה.

היא מהנהנת, מסכימה.

בטח אנחנו הלא נורמליים, הסוטים, הבדס"מים, אין לנו את הפריבילגיה להיות לא מרוכזים.

 

המדרכה הזאת הזכירה לי את ההרצאה על מיינדפולנס שהייתה בתחילת יולי, המרצה סיפר על שיר עתיק מלפני 2,000 שנה, מתוך ספר החיים והמתים הטיבטי, שעזר לו לצאת ולעשות שינוי בחיים שלו. אולי זה יעזור גם לי אולי זה יעזור גם לכן/ם וזה הולך ככה:

אני הולך ברחוב, במדרכה יש בור עמוק. אני נופל לתוכו, אני אבוד, אני חסר ישע, אבל אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

אני הולך באותו רחוב, במדרכה יש בור עמוק. אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו, אני נופל לתוכו שוב, אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לשם אבל אין זו אשמתי, שוב לוקח לי נצח לצאת.

אני הולך באותו רחוב, במדרכה יש בור עמוק, אני נופל לתוכו בכל זאת, כוחו של הרגל, עיניי פקוחות, אני יודע היכן אני, זוהי אשמתי, אני יוצא מיד. אני הולך באותו רחוב, במדרכה יש בור עמוק, אני עוקף אותו, אני הולך ברחוב אחר.

ובמשפט אחד: נסו לא ללכת עם הראש בקיר. זה סתם כואב.

לפני 5 שנים. 23 באפריל 2019 בשעה 15:37

כל כך הרבה שנים ותמונת הבדסם נשארה די דומה,

והשורה התחתונה היא אותה שורה.

גן עדן של שולטים, מעט שולטות ומבול של נשלטות בדרך כלל הנפגעות העיקריות - מעניין שפעם מישהי מוותיקות הקהילה, 

שכמובן כבר מזמן לא פה - אמרה לי שיש המון נשלטות הרבה יותר משולטות - ולא הבנתי על מה היא מדברת. 

 

כנראה זה המחיר של אתר אחד דומיננטי ובעצם יחיד והשתלטות של שולטים,

וכל מיני מסתננים, חבר מביא חבר.

ומה הכוונה ב"מסתננים" - יכול להיות שמי שאין לו מושג מה זה בדס"ם, רק חבר סיפר לו,

יכנס לפה יכתוב 4 שורות, יראה איזה פרופיל של נשלטת, 

יכתוב לה איזה משפט שמתחיל ב-כלבה, באמצע אולי יהיה - אני אתן לך כמה ספנקים,

והסיכוי שהיא תענה לו ותיצור איתו קשר גבוה הרבה יותר ממישהו שבאמת בעניין,

אבל בעוונותיו לא מוגדר כשולט.  

 

הרבה אוהבות ואוהבי בדסם ניסו לשנות אבל לשווא, רובן/ם סגרו את הפרופיל ונסו אל נפשם,

בדרך כלל אחרי חוויות מאכזבות, שמצאו אותן כמייצגות את הכלל.

 

לרוץ מהר - יהלי סובול ומלאני פרס:

 

רוצות לרוץ מהר, לרוץ מהר, לרוץ מהר,

אחר כך בוכות, אחר כך בוכות.

 

 

כל השאר - כל האחרים ובעצם ה"אחרים" באמת - יקראו בלוגים,

זה מה שאני עושה, כשאני מוצא בערימה הענקית הזאת איזה חובבת בדסם אמיתית וממהר

לקרוא את כל הבלוג שלה לפני שגם היא תמחק את הפרופיל,

אם להשתמש במילותיה של האחרונה שברחה מפה:

"תודה לכולם, אני הייתי XXX"  

 

 

לפני 5 שנים. 8 במרץ 2019 בשעה 19:40

 

יום האישה שמח לכל הנשים באשר הן בכלל ולנשות הכלוב בפרט. לא יודע מה היינו עושים בלעדיכם.

 

הדבר הראשון שעלה לי בראש, בהקשר ליום האישה, לעוצמה הנשית, זה דווקא השיר של ג'יימס בראון: This is a man`s world – זה עולם של גברים שם השיר – לא הכי פמיניסטי, אבל כמי שמכיר את השיר ונורא אהבתי לשמוע אותו בזמנו, בהמשך השיר הוא מוסיף: אבל העולם הזה לא שווה כלום בלי לב של אישה, כלומר אחרי הצעקות שזה עולם של גברים כותב השיר מודה ואפילו מדגיש את זה פעמיים: " It will be nothing, nothing" ואני כותב את זה מהזיכרון, הרבה זמן לא שמעתי את השיר.

בקיצור – אנחנו לא שווים כלום בלעדיכן.

 

ובנימה משעשעת, בכל זאת בבדסם עסקינן:

בגוגל גם שינו את הלוגו ליום האישה,

ושמו את התמונה הנ"ל:

למעלה מצד שמאל כתוב donna ואני איכשהו ראיתי Domina

כנראה שככה זה ראש של בדסם.       

לפני 5 שנים. 7 במרץ 2019 בשעה 18:51

בהמשך לפוסט הקודם - התחלת הבדסם אצלי, 

אז הפנטזיות משתנות - מה שהיה הפטיש העיקרי בגיל הנעורים כבר לא הכי מעניין היום,

לא הכי מגרה היום ולא הייתי עושה אותו היום, למרות שיש דברים שנשארו.

 

מה שכן בחסות האינטרנט ומאגר המידע העצום של התמונות והסרטים,

כל יום אתה מגלה דברים חדשים ומתגרה מדברים חדשים,

  

 

 

 

 

לפני 5 שנים. 19 בינואר 2019 בשעה 20:38

בטח אני אמחוק את זה, או שלא,

 

במהלך השבת חשבתי על זה, כתבתי על חוויות בדסם בעבר, אבל מה הייתה חווית הבדסם הראשונה שלי?

זה היה עוד לפני שהאתר הזה היה קיים, עוד לפני שפתחו את הדאנג'ן ביפו העתיקה ועוד לפני שהיה בדסם בעברית,

אני חושב שהייתי נער, לא זוכר בדיוק את הגיל, אבל כן זוכר שעשיתי את זה כמה פעמים,

היום זה נראה לי קצת חולני,

עליתי לגג, עם מסקנטייפ שקופ ומספריים לידי, קשרתי את עצמי בידיים וברגליים ובמטורף ההוא שם למטה,

או שאולי התחלתי דרכו? (לא זוכר), לפפתי ולפפתי, עד שלא היה סיכוי להשתחרר, ואז התחלתי להתחכך איתו,

הוא לא היה לו מנוח, היה מטורף לגמריי. 

תוך כדי הייתה לי פנטזיה מינית נשית בדסמית בראש, שכאמור לא ידעתי שהיא בדסמית, חשבתי שרק אני מכיר את העולם הזה,

ואז אחרי שגמרתי לקחתי את המספריים והתחלתי לגזור והיה הרבה מה לגזור,

אני זוכר שפעם אחת המספריים היו רחוקות ונלחצתי - מה יקרה אם אמא שלי תכנס עכשיו...

אבל הצלחתי להשתחרר איכשהו.

זה בקטנה...