אני, והחיים המעניינים שלי

הייתי חרמן, אבל תקוע בבית של חבר ולא רציתי להביא ביד. החלטתי להיכנס לאומגל וסתם לדבר עם אנשים ולראות אם יש משהו מעניין.

התחלתי שיחה עם מישהי שהייתה מאד שולטת וירדה עלי כל השיחה. היא הייתה ממש טובה, והשיחה זרמה. היא מתארת את עצמה ככוסית כזאת, שחקנית, מופיעה בכל מיני מקומות, לומדת באוניברסיטה יוקרתית, יוצאת רק עם חתיכים גבוהים ו”אנשים מהמעמד שלה”. אני סתם “לוזר” בעיניה. כשסוף סוף שאלתי אותה מה היא עושה, היא סיפרה שהיא בקטע של FINANCIAL DOMINATION, יענו שלוזרים ישלמו לה על דברים.

שאלתי אותה אם היא רואה אותי בתור לקוח והיא אמרה, “אם אתה רוצה לתת לי כסף אני לא אגיד לך לא”. הבהרתי לה שאני לא לקוח וזה לא הפטיש שלי, והיא הייתה סבבה והמשכנו לדבר. היא כר הייתה צריכה ללכת ושאלתי אותה אם היא רוצה להישאר בקשר דרך קיק.

“זה יהיה $15 בבקשה :)”

הבנתי שכל השיחה הייתה כדי להוביל לרגע הזה. אמרתי לה שלא, ושנהיה רק חברים. היא לא הייתה מעוניינת. היא הייתה סבבה אם להמשיך לדבר ולענות על שאלות, בייחוד לגבי חיי האהבה שלה, אבל לא רצתה לשמור על קשר.

ניסיתי עוד לשכנע אותה. הצעתי לה להסתמס. היא אמרה שמה פתאום שהיא תסמוך עלי עם הטלפון שלה. חשבתי שבגלל שהשיחה הייתה סבבה, והיא בדיוק עמדה לצאת לדייט, אם אני אתן לה את המספר שלי זה יראה לה שאני סומך עליה ואולי יותר מאוחר יתחשק לה לדבר אז היא תסמס. שלחתי לה את הטלפון שלי.

“זאת הייתה טעות”, היא אמרה.

“למה? מה תעשי, תסמסי אותי למוות?”, שאלתי.

“לא, אני יכולה לשים את הטלפון שלך באתרי היכרויות לגייז”

“חח, למה שתתטרחי?”

מפה לשם, יש איזה בחור שכבר יומיים לא מפסיק לשלוח לי תמונות עירום שלו.

חצי שעה אני יורד לה, בסוף היא גומרת כשאני מלקק לה את הפיטמות.

קמתי בערך ב-10 בבוקר להודעת סמס באייפון: “אני ערה, כדאי מאד שאתה עובד על המטלות שלך” (תרגום מאנגלית יוצא עקום לפעמים). “בדיוק קמתי, מיסטרס” עניתי. “אז קדימה, הייתי מתחילה אם הייתי במקומך”. בדיוק פתחתי עיניים, והייתי חרמן רצח, בייחוד עם הודעה כזאת דבר ראשון על הבוקר. “אני עדיין במיטה, חרמן.. אפשר לקום ולהביא ביד קצת” ביקשתי, והיא הסכימה.

הלכתי לשירותים והכנתי נרגילה והלכתי לסלון להביא ביד קצת. נזכרתי פתאום ששוחחנו בפייסטיים אתמול כשהייתי שיכור ומביך ושאלתי אותה על זה. הבעתי פליאה שהיא עדיין פה. אבל היא רק אמרה שהייתי חמוד ולא כזה מביך ושהייתי מצחיק. זה טוב.. בגלל שהייתי עדיין חרמן והיה מוקדם מדי לאלכוהול שאלתי מה דעתה על קפה או משקה אנרגיה. היא אמרה לי לשתות קפה. כשהבאתי אותו שאלתי אותה “אז את הולכת להרוס אותי עכשיו? עם קפה במקום אלכוהול?”. “לא, אני אתן לך לנוח טיפה” היא ענתה. “לא, בבקשה אל… אני רוצה להישבר”. “או, אוקיי. בסדר מבחינתי!”

עברתי על כל מה שאני אמור לעשות היום. “את קולטת שעם הדברים שעושים בבוקר, 2 המטלות שיש לי, 2 המייל שאני אמור לרוץ… את הולכת לקחת לי את רוב היום?” אמרתי לה. “אוי מסכן, ואל תשכח שהיית ילד רע אתמול אז עכשיו יש לך 3 שבועות של לישון ב-12 במקום שבועיים”. לא זכרתי את זה. “מה? מה עשיתי?” שאלתי אותה. “התחננת ואמרתי לך להפסיק ולא הפסקת.” “התחננתי למה?” “לגמור”. כנראה שלא הייתי אמור לגמור אתמול. אני לא זוכר את כל זה. “למה הייתי צריך להתחנן? אמרת שאני יכול לגמור” “לא. היית אמור לשתות עוד דרינק  אבל הקאת אז אמרתי לך שאתה לא יכול לגמור והתבכיינת כמו ליטל ביץ’”. פאק, אני לא זוכר שום דבר מזה! “אז לא גמרתי אתמול?” שאלתי. “בעסה לך. לא”. מסתבר שכן גמרתי אתמול בלילה, אבל אף אחד מאיתנו לא ידע את זה באותו רגע.

סיימתי את האספרסו (אני שותה רק אספרסו) והיא אמרה לי לשתות עוד אחד. “יש עוד משהו ששכחתי?” שאלתי אותה. “לא נראה לי. אבל אם תסיים הכל עד 8 בערב, אולי אני אתן לך לגמור”. פחח. ברור שאני אסיים עד 8 בערב, חשבתי. אבל בסופו של דבר זה היה די לחוץ.

סיימתי את האספרסו השני והיא שלחה אותי להתחיל. היא לא הסכימה לתת לי עוד כמה דקות של להביא ביד. “עם מה להתחיל, מיסטרס?” שאלתי. “עם החדר שלך תעדכן אחרי שאתה מסיים לנקות כל קיר ותשלח תמונות”. זה הולך להיות מתיש.

סיימתי לסדר את החדש די מהר והזזתי את הרהיטים מאחד הקירות כדי להתחיל ושלחתי לה תמונה. “אתה יודע שלסדר את החדר כולל גם אבק ושטיחים נכון?” היא אמרה, והוסיפה לי עוד עבודה. לנקות את הקיר לא היה קשה. היא אמרה לנקות עם מטלית לחה, וזה הלך די מהר, אבל הפאנלים היו מלוכלכים וזה לקח יותר זמן מהקירות עצמם. סיימתי את כל ה-4 ושלחתי תמונות, ואז ניקיתי את השטיחים וניגבתי אבק בכל החדר. זה לקח בערך שעה. בינתיים היא בילתה עם חברה שלה. היא לא מקבלת תמונות בהודעות סמס רגילות אז אני צריך לשלוח לה בקיק, וחבילת הדאטה שלה נגמרה אז היא יכולה לראות אותם רק כשיש לה וייפי, ולא היה לה.

היא הרשתה לי לעשות הפסקה לעוד קצת נרגילה ולהביא ביד. ועוד קפה. ועוד אחד אחרי זה. היא אמרה לא בהתחלה אבל אמרתי לה שהיא עדינה איתי מדי עם זה. יש לי סיבולת גבוהה לקפה, אז היא אמרה לי להביא כפול. מאחר וכולם היו כפולים עד עכשיו, זה היה מרובע. “אה ודרך אגב, אתה זוכר שאתה גם מגלח את המפשעה שלך היום?” היא ציינה כדרך אגב. “מה?? למה??” זכרתי במעורפל. היא שלחה אותי לקרוא שוב את ההודעות מאתמול בלילה. “אבל בכלל לא אכפת לך משיער שם!!” אמרתי בלי תקווה שזה ישפיע. “נכון. אבל אני אוהבת להתעלל בך”. היא הסבירה לי איך לנקות את החלונות (לרסס, לנגב ולייבש). תמונה אחרי כל אחד. יש לי 13 חלונות. לפחות אני צריך לנקות רק מבפנים.

היא הסכימה שאני אתלבש כי חלק מהחלונות פונים לרחוב. עכשיו, לכל החלונות יש תריסים וניציאניים שצריך לפתוח, לנקות ואז לסגור שוב. אבל באחד החלונות יש תריס שבור שהדבקתי עם מסקינטייפ והוא סופר עדין אז לא נוגעים בו. הבנתי שתהיה בעיה עם זה אז ביקשתי רשות לדלג על החלון הזה.

“חחח, הגיע הזמן לקנות חדש” היא אמרה. “חחח” עניתי. “אני לא צוחקת.” “למה את מתכוונת?” “לך תקנה חדש כדי שתוכל לעשות את העבודה שלך” “עכשיו??” “כן”. פאק…  אין לי כוח או כסף לזה עכשיו…. סיכוי אחרון: “אפשר לנסות קודם כדי לראות אם אני יכול לנקות אותו בלי שישבר?”. היא הסכימה.

הצלחתי בעדינות להוריד אותו, לנקות ולהחזיר, אז היא הרשתה לי לא לקנות חדש. 1/13 שלחתי לה, עם תמונה. 2/13, 3/13… היא כנראה הרגישה שזה לא מספיק: “אתה יודע שאתה צריך לנקות את כל החלונות גם מבפנים וגם מבחוץ, נכון?” היא סימסה. “לא!! את אמרת בפירוש רק מבפנים” אמרתי לה. זה לא עניין אותה. “שיניתי את דעתי.” אמרה. “זה יקח נצח!!” התלוננתי. “לא אכפת לי” הייתה תשובתה הצפויה.

המשכתי לנקות את החלונות. להרים את התריס, לרסס, לנגב, ליבש ולהוריד. ביקשתי אם אפשר לעשות חדר שלם במכה, להרים את כל החלונות, לרסס את כולם וכו’. היא סירבה. “אחד אחד” היא אמרה. והכל עם תמונות. אי אפשר לקצר. “אני שמה את הטלפון בהטענה, אני אחזור אחר כך. כשתסיים תעשה הפסקה” אמרה ונעלמה לכמעט שעתיים. המשכתי את כל החלונות עד שסיימתי את כל ה-13 ויצאתי לעשות את החלק החיצוני. כמעט בכל החלונות היו רשתות שהיה צריך להוריד, והייתי צריך סולם-מדרגה כדי להגיע לכל מקום בחלון. כל הסיפור לקח כמעט שעתיים. והכל, כמובן, עם תמונות.

השעה כבר הייתה 4 אחה”צ. ועוד לא אכלתי כלום חוץ מקפה, אבל לא היה אכפת לי. ישבתי עם נרגילה, המשכתי עוד להביא ביד, וכתבתי פוסט. היא עדיין לא חזרה אז חשבתי שזה יהיה טוב לנצל את הזמן הזה לכתיבה. היא חזרה כשהייתי לקראת סוף הכתיבה של הפוסט ואמרה לי לקחת משקה אנרגיה (והוא גדול ושמן כי זה אמריקה, לא כמו הרזה האלגנטי שמוכרים בארץ), שזה כמו 4 שוטים של אספרסו. את זה כבר היה קשה לשתות, וזה כמובן מצא חן בעיניה.

עדיין הייתי אמור לעשות 2 מייל על ההליכון, ולגלח את המפשעה עד 8, והשעה הייתה כבר 5 וחצי. שלחתי לה תמונות של כמה הזעתי אחרי כל העבודה על החלונות וזה שיעשע אותה מאד, אבל היא לא הסכימה שזה יחשב כחלק מהכושר שלי. התכוננתי לעלות על ההליכון והצעתי אולי לעשות הליכה לטרגט וחזרה (******כמו בפוסט הזה*****), מאחר וזה בדיוק מייל. היא אהבה את הרעיון. ואז הוסיפה: “ותקנה חזיות”. “מה????” סימסתי חזרה. “כן, שיתאימו לתחתונים שקנית פעם קודמת :)”. היא אמרה לי לקחת איתי את כל ה-$50 שנשארו לי בדמי כיס ויצאתי לדרך.

בדרך לשם הסתמסנו ודיברנו על זה שהיא עוד מעט שולטת בי כבר 24 שעות, ואם היא שמה לב שהיא פאקינג העבידה אותי כל היום בזמן שהיא הייתה עם חברים וחיה את חייה. זה היה מאד מחרמן כל היום הזה, וגם היא אהבה את זה מאד, ושנינו תהינו עד כמה רחוק נוכל לקחת את זה.

הגעתי לטרגט. מצאתי את החזיות ושלחתי לה תמונות של כל מה שראיתי. היא ראתה פתאום את הביקיני ופתאום עלה לה רעיון שהדליק אותה והיא שיתפה אותי. היא רצתה שמתישהו אני אקנה חזיה של ביקיני ואשתזף איתו. היא מצאה את החזיה הורודה שנראתה לה סבבה, בדקה את המחיר: $13, ואמרה לי לקנות את זה. “איך אני יודע איזה מידה? יש פה 32B ו36C” שאלתי אותה. “לך לחדרי הלבשה ותמדוד, הייתי מתחילה עם ה-32” היא אמרה. לא חשבתי שאני יכול לצעוד בחנות עם חזיה לחדרי הלבשה, אבל כשראיתי שיש שם מישהו בכניסה שבודק כמה פריטים אתה מכניס לתא הלבשה, אמרתי לה שאין סיכוי. זה היה מדליק לרגע בראש שלי, אני אשכרה לעשות את זה במציאות אני לא אוכל. דיברנו על זה קצת. היא ידעה שיש מישהו בכניסה שבודק וזה מצא חן בעיניה להביך אותי ככה. בסוף החלטנו שאני אחביא את זה בין כמה חולצות שאני אקח. הסכמתי לזה.

לקחתי כמה חולצות והדם קפא לי כשהחבאתי את החזיה בינהם וצעדתי לחדר הלבשה. הצלחתי לחמוק פנימה. כשנכנסתי נלחצתי שוב. איך אני יוצא מפה?? אני אמור להביא את הבגדים לבחורה ביציאה, לא להחזיר אותם בעצמי. ואז נזכרתי לעשות כאילו אני קונה אותם ונרגעתי קצת. החזיה במידה 32 לא התאימה בכלל. אפילו לא קרוב.  נאבקתי קצת עם לשים אותה חזרה על הקולב כדי שיראה נורמלי ויצאתי החוצה בפחד. החזרתי את החזיה ברעדה והתרחקתי קצת מהמקום. אמרתי לה שאני לא אוכל לעשות את זה שוב עם ה36, והיא לא התעקשה. “אם לא יתאים תצטרך ללכת להחזיר” היא אמרה.

היא רצתה שאני אקנה גם קצת תחתונים (של נשים כמובן), אז שלחתי לה תמונות של המבחר, בייחוד התחרה עניינו אותה. בסוף היא אמקה לי לקנות תחתונים רגילות בצבע ורוד-שקוף וחוטיני שחור. אספתי הכל מהמדפים בבת אחת, הלכתי לשלם בקופה ויצאתי למסע חזרה הביתה.

הגעתי הביתה מזיע לחלוטין אחרי כמה עידודים בנוסח “רוץ, ביץ’, רוץ!” מקיילי כל הדרך הביתה. היה 10 דק’ ל-8, שזה מתי שהייתי אמור לסיים את הכל, אבל העיכוב בטרגט היה משמעותי. תיאורטית הייתי יכול להספיק לגלח (עם מכונה), אבל בגלל כל הזיעה ביקשתי לעשות מיד אחרי המקלחת כדי שאני אוכל ליבש את זה כמו שצריך והיא הסכימה.

אז התקלחתי. וגילחתי. ושלחתי לה תמונות של לפני ואחרי. וזה היה מביך מאד. התמונות לא היו תמונות סקסיות בכלל. זה הצחיק אותה מאד.

הכנתי אוכל והתישבתי על הספה. עוד לא אכלתי כלום כל היום. “וואו, אני לא מאמין שסיימתי הכל סוף סוף” אמרתי. “לול. תלבש תחתונים וחזיה ותשלח תמונה. אתה לובש רק את זה הלילה” היא סימסה חזרה, והתעקשה שאני אעשה את זה לפני האוכל. החזיה הייתה טיפה קטנה מדי. פאק, עוד טיול לטרגט בקרוב. שמתי את התחתונים ושלחתי לה תמונה. “סופר חמוד!” היא אמרה. שלחתי לה עוד כמה והתישבתי לאכול סוף סוף. איזה התשה מכל היום.

סיימתי לאכול די מהר, והשעה הייתה בערך רבע ל-9. הכנסתי נרגילה וחיכיתי סוף סוף להירגע ולדבר איתה קצת קצת ולהביא ביד אחרי כל היום המתיש הזה. יש עוד קצת יותר מ-3 שעות עד שהיא תשלח אותי למיטה, זה יהיה נחמד. סימסתי לה בקיק. “תעבור לסמסים, יותר נוח לי” היא אמרה. החשבון קיק שלה הוא על הטבלט. “אבל יש לך וויפיי עכשיו, אני חושב שזה יותר מהיר ועושה שלא יהיה דיליי” אמרתי לה. “זה בסדר, אנחנו לא נצטרך את זה” היא אמרה. “את מה?” שאלתי. “את הוייפי” היא ענתה. חשבתי שהיא לא הבינה אותי: “חשבתי שעדיף בגלל הדיליי”. “חח. לא, אתה לא מבין” היא אמרה. “את יכולה להסביר לי?” ביקשתי. “בשמחה.”

“אני רוצה שתעמוד בפינה עם התחתונים שלך עד טיפה מתחת לביצים ותביא ביד לאט” היא אמרה. אחרי כל היום המתיש הזה, היא לא הולכת אפילו לתת לי לשבת ולהירגע. “לכמה זמן?” שאלתי. “אני עוד לא יודעת” היא אמרה “ותמונות כמובן.” הלכתי לפינה ושלחתי תמונות. הבאתי ביד והייתי חרמן רצח. ידעתי שהיא תשאיר אותי שם הרבה זמן ואני אפספס את הנרגילה שלי. זה הלחיץ אותי והייתי מותש מכל היום. אבל גם הפחיד אותי מאד מכמה שהיא מסוגלת להיות רעה והדליק אותי מאד. הייתי על הקצה כל הזמן. “שלחתי לה עוד כמה תמונות והיא החמיאה לי על התחת. דיברנו קצת עד שהיא השתיקה אותי.

“אפשר כבר לצאת?” אמרתי אחרי כמה דקות. “לא, ואל תשאל שוב”. גמרתי מיד. איבדתי שליטה. “שברת אותי, מיסטרס. הצלחת. לא יכולתי לעמוד במשימות שלך יותר. הגעתי סופית לעומס יתר” סימסתי לה. להפתעתי היא לא כעסה או אפילו התבעסה. למעשה, היא הייתה מאד שמחה: “חח, נפלא. לך תנקה את עצמך”.

“תודה, מיסטרס”

אחרי זה דיברנו קצת על כמה שהיא נהנתה וכמה אני נהניתי והיא נתנה לי להביא ביד עוד פעם כדי לפרוק קצת מהעומס יתר. כל הגוף שלי כאב. סה”כ, יום מוצלח.

העליתי במשקל היום. לעזאזל.

אחרי הריצה של המייל שלחתי לקיילי (לא מיס קיילי) תמונה של הזמן וסיפרתי לה שעליתי במשקל שוב.

“טוב מהיום תעשה 2 מייל” היא סימסה.

“זה יקח נצח!! מייל אחד לוקח לי 20 דקות!!” התלוננתי.

“חח” הייתה התגובה שקיבלתי.

היו לי מטלות לעשות היום. דיברנו אתמול בלילה על ביזבוז זמן בתור פטיש והיא החליטה על מטלה: הייתי צריך לנקות ולסדר את החדר שלי. ואת כל הקירות. דיברנו על עוד כלמיני דברים כמו לעמוד בפינה ולכתוב שורות וכאלה. היא שלחה אותי לפינה בערך ב-9. אחרי חצי שעה התחננתי לצאת והיא אמרה לא. אחרי עוד חצי שעה התחננתי שוב וביקשתי להמשיך מחר כי כבר מאוחר והיא הסכימה, אבל התבאסה כי היא ממש נהנתה. פאקינג שעה. “כמה זמן היית משאירה אותי שם אם לא הייתי מבקש?” שאלתי אותה. “לא יודעת. אולי עד שהיה מגיע הזמן לישון”. שזה 12 בלילה. 3 פאקינג שעות וזה היה נראה לה סביר. היא נהנתה… היא ציינה בפני אחר כך שמאד מוצא חן בעיניה הרעיון שלי מביא ביד בפינה.

שתיתי וכבר היה אחרי 12, שזה הזמן שאני צריך להיות במיטה בשבועיים הקרובים כי אני בעונש, וביקשתי להישאר ער עוד. התחננתי. היא לא הסכימה. היא אוהבת להכריח אותי לשתות אז נתתי לה הצעה: “תני לי להישאר ער עוד דרינק אחד ותני לי עוד מטלה למחר”. התשובה שלה הייתה “אתה יכול לקבל עוד מטלה: מחר אתה מנקה את כל החלונות בבית. אבל אתה לא מקבל עוד דרינק. לילה טוב”. בחיים לא ניקיתי חלונות, אבל יש לי 13 מהם בבית וזה נשמע לי מתיש. “לא!! כל הרעיון היה מטלה בתמורה לעוד דרינק!” התלוננתי, אבל ההתבכיינות שלי נפלה על אוזניים ערלות: “בלי דרינקים יותר ולך לישון או שמובטח לך ריתוק של 3 שבועות” היא סימסה. “אבל אני ממש רוצה לשאול אותך משהו…”, בגלל זה ביקשתי עוד דרינק, בשביל האומץ, “אבל בסדר אני אפסיק… אז עדיין יש לי את המטלה הנוספת?” שאלתי. “לך כבר לישון, ואתה עדיין יכול לשאול אבל תפסיק להיות כזה ביץ’ לגבי זה, וכן.” אחרי שהיא גם לא הרשתה לי לעשות עוד נרגילה, גמרתי והלכתי לישון.

אז היו לי את 2 המטלות האלה לעשות עוד אחרי ההליכה של המייל, ולכתוב פוסט, ולעמוד עוד בפינה. ידעתי שזה הולך לקחת לי כמעט את כל היום. אבל ידידה שלי שהייתי אמור לפגוש היום רצתה לבוא מוקדם ונשארה עד 9 בערב אז לא הספקתי כלום.

אחרי שידידה שלי הלכה ביקשתי רשות לעשות את כל המטלות מחר כשהיא תהיה זמינה כדי שאני אוכל לדווח בלייב והיא תוכל לפקח כדי שאני לא אעשה קיצורי דרך והיא הסכימה. שתיתי קצת ואמרתי לה שבגלל כל השתיה אתמול בלילה נראה לי שהערב אני לא אוכל יותר מדרינק אחד או שניים. היא אמרה בסדר, ואחרי  שהכריחה אותי לשתות שלושה היא הודיעה שהגיע הזמן לישון.

היא לא הסכימה לי להישאר עוד ואמרה לי לגמור במיטה. הלכתי למיטה, וידעתי שהיא נהנית מכמה שאני סובל מהדרינקים הלילה אז עלה לי רעיון להשפלה והיא הסכימה לשמוע: “מה אם תכריחי אותי למזוג דרינק כפול ולשתות אותו *לבד* בלי לדבר איתך, ולגמור אחרי זה, גם כן *לבד*?”

זה מצא חן בעיניה. אמרה לי למזוג. מזגתי. “תשתה ביץ’” אמרה. אבל המשכנו לדבר.

“את יודעת, אני כבר כמעט גומר את הדרינק הכפול הזה ואנחנו עדיין מדברים!” אמרתי לה.

“כן, כל הרעיון היה שאנחנו מפסיקים לדבר אחרי שאתה מוזג. טוב, כנראה שנצטרך לבדוק עם הפעם השניה תעבוד. תמזוג עוד אחד”

“את רצינית? עוד כפול?”

“כן.”

אז מזגתי. וסוף סוף היה לי אומץ לשאול את השאלה מאתמול: “תגידי, איך את אוהבת את הגברים שלך שם למטה? מגולחים, מקוצצים, או טבעי?”. “זה לא משנה לי” היא אמרה, “למה?”. אז סיפרתי לה: “זה משהו שמשפיל אותי כי יש לי תפיסה של ‘מאצ’ו’ שהתעסקות בזה זה נשי”. תגובתה הייתה צפויה: “אלוהים כמה אני שונאת מאצ’ו. אז מחר אתה מגלח”. “מגלח? הכל?” “כן” “אפילו שבכלל לא אכפת לך?” “נכון” “את מענישה אותי על המאצ’ו?” “כן”. הייתה לי דאגה לגיטימית: “היזיזה שלי תראה את זה… איך אני אמור להסביר את זה?”. היא לא נסוגה: “חבל, ביץ’. תגיד לה שהשתעממת או משהו”. “אבל אני מאצ’ו, היא יודעת את זה” “לא אכפת לי”.

הבנתי שאין לי סיכוי. “תצטרכי לדאוג שאני אעשה את זה מחר, גבירתי. זה יהיה לי קשה מדי לעשות את זה מעצמי.”

“אין בעיה. ואתה גם יודע שאם אנחנו עדיין מדברים כשאתה מסיים את הדרינק הזה אתה תשתה עוד אחד, נכון?”

“אלוהים אני מקווה שאנחנו לא עוד נדבר כשאני אסיים את את הדרינק…”

“אז אולי כדאי שתגיד לילה טוב?”

“אני לא יכול, אני חרמן מדי ומת לדבר איתך כמה שאני יכול”

“טוב אז תסבול.”

המשכתי לשתות והמשכנו לדבר והיא התחילה להאיץ בי. “נו, עוד כמה נשאר לך?” שאלה. “יש עוד חצי,” אמרתי לה “למה את שואלת? את רוצה לחזור ללימודים?”, שאלתי. היא לומדת למבחן. “כן ולא” היא ענתה “אני רוצה לחזור ללמוד, אבל אני ממש נהנית לראות אותך סובל”.

באיזשהו שלב כבר לא יכול להקליד והתקשרתי אליה בפייסטיים. זו הייתה השיחה הראשונה שלנו במצלמה אבל היא זרמה. ידעתי שאני אפדח את עצמי, מתקשר במצלמה מסטול וערום וגם הודעתי לה מראש והיא צחקה. אבל באמת לא יכולתי להקליד יותר מרוב אלכוהול. דיברנו קצת ואני לא זוכר כלום מהשיחה, שהתנתקה כמה פעמים עד שהיא נעלמה ואני התרסקתי. אני חושב שגמרתי קודם, אבל לא זוכר בדיוק.

המשך יבוא…

מיס קיילי התחילה להתרחק קצת לקראת סוף התקופה שלי בארץ, ובשבועות אחרי. היא עדיין שלטה לי באורגזמות ותיקנה טעויות כתיב שלי, אבל לא הרבה יותר מזה. לא ממש שיחקנו והיא אמרה שעוברים עליה דברים ולא רצתה לפרט. האמנתי לה אבל שייערתי גם שהיא מבלה יותר עם חבר שלה גם ופשוט לא רוצה לספר.

“מיס קיילי?”

“היי, סורי, אני מבשלת עם השותף שלי וחברים - מג טרייסי וסאף. ערב עשה-זאת-בעצמך פיצה!”

“אוקיי 😄 אני יכול להביא ביד בבקשה מיס קיילי?”

“כן”.

יותר מאוחר בערב הסתמסתי איתה קצת והיא סיפרה שהם משחקים פוקר. הם לא נותנים לה לשחק כי היא טובה מדי בזה אז היא יכלה לדבר קצת. פתאום היא סיפרה לי שהיא יושבת על הברכיים של דיוויד. היא הסתירה שהוא שם! אבל זה חירמן אותי נורא לחשוב עליה ככה… אמרתי לה שהיא מושלמת. “דיוויד אמר שהוא מסכים. הוא רואה את מה שאתה כותב והוא לחש לי באוזן”. איזה מביך. “הוא רצה שתדע. וזה קצת מחרמן אותי כשהוא לוחש לי באוזן ככה”

היא לא סיפרה לי שהוא שם. מה שחיזק את מה שחשבתי. אבל עכשיו זה נפתח. אז דיברנו שלושתנו וזה היה מביך ומחרמן. זה הרגיש ממש כמו קוקהולדינג. דיברנו על כמה שהיא יפה ועל כמה שאני מקנא ועל הא ודא.

אחרי כמה שעות שאלתי מה היא עושה והיא אמרה שהם מתכרבלים במיטה ורואים סרט.

דיברנו קצת והמשכתי להביא ביד אחרי השיחה איתה ופתאום שמתי לב מה השעה וסימסתי לה לראות אם היא ערה. הייתי צריך לבקש רשות לגמור לפני שהיא נרדמת…

“את ערה?”

“כן”

“מה את עושה?”

“יורדים לי ואני צריכה להיות בשקט בגלל השותף שלי לדירה וזה ממש קשה”

זה ממש חירמן אותי. המשכנו להסתמס. היא אמרה שאני צריך להיות שם. בפינה, עם ידיים אזוקות מאחורי הגב כדי שאני לא אגע בעצמי. צופה בזה ומחכה שהם יסיימו. ואז היא תקרא לי לנקות אותם. את הכוס שלה והזין שלו, ולשטוף את הסדינים בזמן שהם מתכרבלים.

“אני הולכת להידפק עכשיו. תיכנס לכלוב שלך עד שאני אסיים”

אז ישבתי בכלוב והבאתי ביד בזמן שהיא הזדיינה עם חבר שלה.. אומיגוד זה היה כל כך משפיל!! והוא לא גמר מהר… הייתי שם בערך  20-25 דקות.

“סיימנו ביץ’, אתה יכול לצאת”

“תודה, מיס קיילי. איך היה??”

“*כל כך* טוב!! התחת שלי הולך לכאוב כל כך מחר!!”

“הוא זיין אותך בתחת??” המחשבה הזאת עליו לא רק מזיין אותה עם ה-20 סמ שלו, אלא עוד בתחת כל כך חירמנה אותי שכמעט גמרתי. אבל הצלחתי לעצור את זה.

“הוא התחיל בכוס אבל אז עבר לתחת ל*הרבה* יותר זמן..!”

וואו. רציתי לדעת עוד. רציתי את כל הפרטים!! רציתי לדעת איך הסקס שלה ואיך זה עובד ביניהם. שאלתי אותה אם הוא ביקש רשות קודם.

“לא, הייתי סאבית היום. הוא לא היה צריך לבקש רשות”

הוא מזיין את השולטת שלי בתור סאבית. פאק זה מחרמן.

שאלתי אם אפשר לראות תמונות. רציתי להרגיש אפילו יותר שאני שם. דיוויד לא הסכים שיצלמו אותו אבל היא שלחה לי תמונת פנים חלקית שלה והיה אפשר לראות שהיא טופלס ועם שיער סתור כמו אחרי סקס. איזה סקסית היא. והיא נראתה כל כך שונה שלא האמנתי שזו היא בהתחלה, עד שהיא שלחה לי תמונת פנים מלאה. היא גם שלחה לי תמונה שלה מנשקת אותו בזמן שהוא מתחבא בתוך הקפוצ’ון.

למחרת הוא היה אצלה בבית ודיברנו קצת על הא ודא, ובערב הם הלכו לבית שלו. סימסתי לה יותר מאוחר לשאול מה היא עושה.. קיוויתי שהם שוכבים שוב.

“קשרתי את דיוויד למיטה ועכשיו בדיוק סיימתי לעשות לו טיזינג של שעה. איזה כיף היה!!”

פאק.. צדקתי. שאלתי אם אני יכול להביא ביד.

“כן. אני הולכת להזדיין איתו עכשיו אז אני לא אהיה זמינה לכמה זמן”

והיא לא הייתה. אחר כך הם התכרבלו ואני המשכתי להביא ביד ולצפות בפורנו ומה לא.

חצי שעה אחר כך פתאום שמתי לב לשעה ונזכרתי שהיא מתכרבלת אחרי סקס שם ולא ביקשתי רשות עדיין. פחדתי שהיא ישנה. סימסתי לה.

“ערה מיס קיילי?”

“כן. יורדים לי עכשיו. החלטתי שלא סיימתי עדיין להיום :)”

“או וואו… פחדתי שתרדמי.. רציתי לבקש רשות.. אפשר לגמור אם תרדמי היום?”

“כן.”

המשכנו לדבר וזה היה ממש מדליק לחשוב עליה שם עם דיוויד בין הרגליים שלה מסתמסת איתי. ואז פתאום חשבתי…

“אתם שוכבים עם קונדום?”

“לא, אבל אל תדאג, אני על גלולה”

“לא זה… הוא מלקק את השפיך של עצמו עכשיו בזמן שהוא יורד לך??”

“חח כן. הוא לא רצה לעשות את זה בהתחלה וניסה להתווכח, אבל איימתי עליו בספנקינג”

הבחורה הזאת מדליקה!!! המשכנו לדבר ואני מביא ביד ומעשן ושותה קצת.. הייתי כל כך חרמן ולא ידעתי אם אני רוצה לגמור או למשוך את זה עוד. אז שאלתי אותה.

“לא, אל תמשוך את זה. תהיה מוכן ותגמור איתי ביחד”

זה הרגיש ממש טוב להיות חלק בסקס שלה איתו. וממש מדליק לגמור איתה ביחד!! המשכתי להביא ביד ולקשקש קצת עד שהיא אמרה

“אני כבר ממש קרובה…”

דאגתי להיות על הקצה ואז

“תגמור איתי עכשיו ביץ’!!”

גמרתי איתה. והיא גמרה עליו.

“חחח אתה צריך לראות את הפרצוף שלו עכשיו!! כל כך מצחיק!! הוא *מלא* בשפיך שלי מעורבב עם השפיך שלו!!”

אמרתי לה שהיא מושלמת ושאני אוהב אותה. היא אמרה שהיא אוהבת אותי חזרה והלכנו לישון.

(הערה: קיילי - Kaili - ומיס קיילי - Miss Kaylee - הן שתי נשים שונות. שם פופולרי כנראה. את שתיהן פגשתי באומגל)

שיט, 9:30… לא רק שזה אחרי מתי שאני אמור לקום כל יום (9), היום ספציפית היא גם אמרה לי לקום ב7:00 כי צחקתי על העכברושים שלה (למי יש 15 עכברושים כחיות מחמד?) ולשלוח לה סמס כל שעה שהיא תראה שלא חזרתי לישון. כבר פיספסתי כמה.

נגעתי בעצמי בלי רשות ביום שישי, אז היא ריתקה אותי לסופש (שישי-שבת-ראשון פה). בלי לצאת, בלי לפגוש חברים, ובלי לגמור. אבל מותר להביא ביד. נתתי לה לעקוב אחרי המיקום שלי דרך הטלפון כדי לראות שאני לא מרמה. היא ביקשה שאני אשאיר את זה פתוח גם אחרי הריתוק, אבל אמרתי לה שזה מוקדם בשביל זה עדיין…

ביום שבת כששיחקנו היא אמרה לי לנקות את כל הבית מחר עד 4. אבל ישנתי מאוחר ושתיתי אז רק קמתי ב-4 וחצי, עם האנגאובר עצבני. היא מיד נתנה לי ריתוק נוסף, לשבוע.

היום יום חמישי, ואני בריתוק עד יום ראשון (כולל). הריתוק הזה יותר גרוע מהקודם. הוא כולל לקום ב-9 כל יום, ללכת לישון בחצות, לא לראות טלויזיה או יוטיוב, לא לפגוש חברים, מותר לגמור 3 פעמים בלבד השבוע, והיא עדיין עוקבת אחרי המיקום שלי בטלפון. אני חושד שזו הייתה המוטיבציה העיקרית שלה לריתוק הזה… זה מאד מצא חן בעיניה לעקוב אחרי.

גם אתמול שתיתי, והיא נתנה לי להישאר ער עד מאוחר.. דיברנו על דמי כיס. בהתחלה זה היה דמי כיס, אחר כך היא החליטה שאני צריך לבקש ממנה רשות על כל כסף שאני רוצה להוציא על עצמי. היא גם ביקשה צילומי מסך של חשבון הבנק שלי וביררה כמה יש לי בארנק. גם התחננתי שהיא תשלח אותי לכלוב היום. אפילו ביקשתי שזה יהיה יותר מפעם אחת. זה מאד מצא חן בעיניה. בכל אופן, בגלל כל זה ,קמתי באיחור היום.

להיות בריתוק בתור בחור בן 32 זה מביך נורא. באופן תמידי הרגשתי קטן ומובך מהסיטואציה שלי. ולכן, גם הייתי חרמן כל הזמן.

אז צריך להתחיל את היום.. מקלחת, לאכול משהו קטן ולעבוד. היא אמרה לעבוד כמה שאני יכול ולרוץ את המייל היומי שלי על ההליכון (בעיקר ללכת, לא ממש לרוץ… אני די פדלאה עדיין) עד שהיא תקום, באיזור 2 בצהריים. ואם סיימתי והיא עדיין לא קמה, אז לעבוד עוד קצת.

פתאום קורל שולחת הודעה בפייסבוק. דיברנו גם אתמול.  היא פרשה לחיי ונילה לפני איזה שנתיים וסופית נמאס לה והיא מתגעגעת לשליטה. היינו משחקים פעם בשבוע כשגרתי בוגאס לפני שנים (הסיפור עליה מופיע באחד הפוסטים האבודים, מתישהו אני אפרסם). אתמול דיברנו על כל הדברים שאנחנו יכולים לעשות אם היא תהיה מעוניינת לשלוט בי אונליין. מצא חן בעיניה. סיפרתי לה שאני טיפה בהאנגאובר מאתמול בלילה והיא שאלה אם משהו מעניין קרה. אז סיפרתי לה על קיילי.

“מה היא מכריחה אותך לעשות?”

“ובכן, לשתות…” אמרתי, וסיפרתי לה גם על כל החוקים של הריתוק והדמי כיס, ועל זה שקמתי מאוחר ואני צריך לסמס לה כל שעה.  “והיא גם דואגת שאני ארוץ מייל כל יום.”

זה מצא חן בעיניה. היא אמרה לי לשלוח לה צילומסך עם התגובה שלה. היא רוצה לוודא שהיא נוזפת בי כמו שצריך על זה שקמתי מאוחר כדי שאני לא אפשל יותר.

המשכתי לעבוד קצת. העובד שלי הגיע לקחת את הרכב. החלטתי לתת לו את הרכב שלי עד יום שני במקום לשכור לו רכב כדי שיסע לאן שצריך. בגל שאני בריתוק, אין לי מה לעשות איתו במילא.. סיימתי לעבוד והלכתי לרוץ את המייל. כבר כמעט 2, והיא תכף בטח תקום.

קיילי סימסה כשהייתי על ההליכון. שאלה למה לא סימסתי בזמן ואמרתי לה שפישלתי. היא אמרה שהיא תצטרך להעניש אותי ושאלה אותי אם יש לי לבני נשים (PANTIES, של בנות, אי אפשר היה לטעות בכוונתה). אמרתי לה שכן. א’ הכריחה אותי לקנות פעם והייתה לי חבילה של 5 בארון. היא הודיעה לי שאחרי המקלחת זה מה שאני לובש. וזה *כל* מה שאני לובש. זה הביך אותי קצת, והדליק אותי גם. שלחתי לקורל צילומסך.

סיימתי את המייל והתקחלתי פעם שניה. כשיצאתי באתי לשים את התחתונים ופה זה התחיל להסתבך. לא הצלחתי למצוא אותן. הן לא היו בארון. חשבתי שכנראה ניסיתי להחביא אותן כדי שאף אחד לא יראה אותן בטעות. וחיפשתי בכל המקומות שהייתי עשוי להשתמש בשביל להחביא משהו כזה. הן לא היו בשום מקום. אחרי רבע שעה שחיפשתי בכל מקום, ויתרתי. סימסתי לקיילי שאני לא מוצא אותן ושחיפשתי בכל מקום. היא אמרה לי לחפש שוב. לא עזר להתווכח. חיפשתי שוב, עוד רבע שעה. לא מצאתי, וזה עיצבן אותה…

היא הסתכלה במפה של איפה שאני נמצא. “יש טרגט וגם ולגרין (כמו סופר פארם) לא רחוק ממך, לך לשם ותקנה”. זה מייל. זה לא כזה קרוב. זה מה שאני עושה בשביל כושר כרגע! ובכלל, לא כל כך הולכים פה. זה דבר קצת מוזר לעשות! לא ידעתי אפילו אם יש מדרכות בין פה לשם. התלוננתי על זה שהיא גורמת לי ללכת עכשיו עוד מייל ובדיוק סיימתי את המייל על ההליכון. היא אמרה שגם אם לא הייתי עושה את המייל ההליכון, עדיין הייתי צריך לעשות אותו אחרי שאני חוזר.

איזה בעסה. אבל זה ממש מצא חן בעיניה. וידעתי שלא היה טעם להתווכח. שמתי כפכפים. “כמה כסף לקחת איתי?” שאלתי. “$20” היא ענתה. אין טעם לקחת ארנק. יצאתי לדרך.

זה היה מתיש. זה מאד מוזר ללכת פה ברגל. נוסעים לכל מקום. זאת הרגשה מוזרה בכלל להיות ברחוב. אין פה אף אחד ואתה מרגיש כאילו כולם מסתכלים עליך, תוהים מה קרה ולמה אתה ברגל. הסתמסתי עם קורל ועם קיילי כל הדרך. כל הסיפור מאד מצא חן בעיני קורל. וקיילי טרחה להגיד להגיד לי כל הזמן כמה היא נהנית לצפות בי הולך על המפה באייפון. נהייתי רעב. יש מקום שמוכר את הפלאפל הכי טוב בעיר ליד טרגט. אני אבקש רשות אחרי שאני אקנה, אולי לפחות אני אוכל להתפנק קצת. בינתיים בראש שלי כל הזמן “מתי כבר אני הולך להגיע?”, והתשובה “זה לא נגמר כשאתה מגיע. כל דקה שאתה הולך אתה תצטרך גם ללכת חזרה לפני שזה נגמר”.

חניה של סטריפ-מול, רכב מאט.. נראה כמו טרנס במושב הנהג ואיזה בחור שמן וחנון במושב ליד. “תראה את הזין שלך”. “חח, לא תודה” נו באמת, איך מגיבים לזה? “נו תראה. הוא נראה יפה”. “לא תודה”. “חבל… רוצה להזדיין?”. עוד “לא” אחרון והם נסעו. מה לעזאזל… סיפרתי לקיילי. הצחיק אותה מאד. “חבל שלא הייתי שם, אולי הייתי אומרת כן”.

הגעתי ל-ולגרין שהיה מעבר לכביש מול טרגט. נכנסתי לראות אם יש להם, ולא היה. כשיצאתי ראיתי מעבר לכביש סי-וי-אס (גם כמו סופר פראם), ולמזלי, להם כן היה. הסתמסנו והיא רצתה לראות תמונה לפני שקניתי. היא אישרה אותם בסוף ויצאתי לדרך חזרה.

כל הסיפור עלה קצת מעל $13. שזה משאיר לי טיפה פחות ממה שהייתי צריך כדי לקנות פלאפל. אם היא בכלל היא הייתה מרשה. ליטרלי, לא היה לי כסף לפלאפל. התחלתי לחזור הביתה.

קורל טענה שאני צריך לדחוף את עצמי ולעשות את הדרך חזרה מהר יותר. שאלה כמה אני רחוק. שלחתי לה מפה בגוגל מפות עם המיקום שלי והמרחק הליכה מהבית, שהיה 14 דקות (גדול מה שאפשר לעשות עם האפליקציות האלה). “לא היית צריך להראות לי את המפה הזאת. אתה על השעון עכשיו. יש לך 11 דק’ להגיע הביתה”. “את צוחקת”. “לא! ואל תפחד להזיע, תעשה עוד מקלחת כשתגיע הביתה”. היא שירתה בצבא האמריקאי איזה 5 שנים. מאד מחבבת כושר.

לא סיפרתי לקיילי. אני לא 100% שלה. אני מקשיב למיס קיילי. עם קיילי אני רק משחק. אבל משום מה כשהתלוננתי כמה זה רחוק היא החליטה שאני אמור לרוץ. יחף. הסברתי לה שזה לא יכול לקרות… אבל שאני כן ממהר. הגעתי הביתה והיא שלחה אותי להתקלח. מקלחת שלישית שלי היום. שמתי את התחתונים שקניתי (“הורודים”, היא אמרה) והיא הודיעה לי שזה כל מה שמותר לי ללבוש היום. “עד מתי?”. “עד הבוקר”.

“אפשר לפחות לאכול דג מקסיקני היום?” ביקשתי, כי צריך לבקש רשות על הוצאות, ואם לא פלאפל, אולי לפחות זה. היא הסכימה. זה אומר עוד הליכה כי הרכב שלי לא אצלי. שמתי בגדים והראיתי לה שהתחתונים עדיין עלי ובולטים מעל הג’ינס. הלכתי ברגל, שוב, לקצה הרחוב והבאתי את האוכל הביתה.

אמרתי לה תודה והתחלתי לאכול. אחרי 10 דקות היא ענתה: “אתה אוכל?”. “כן”. “תפסיק עכשיו.”. אוקיי… “קח את האוכל שלך ולך לאכול בכלוב”. הייתי בשוק. בדיוק התפנקתי לי עם האוכל וקראתי חדשות על המחשב, ועכשיו אני אצטרך במקום זה לשבת בתחתונים בכלוב נעול ולאכול בלי בידור. “כן גבירתי”. “תשלח תמונה כשאתה בפנים”.

ישבתי שם ואכלתי. כשסיימתי היא שאלה איך היה. “אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שהרגשתי מובך ככה”.

שאר היום המשיך רגיל. היא הרשתה לי להביא ביד, אבל לא לגמור.. מותר לי 3 פעמים השבוע בריתוק ולא רציתי לבזבז אחד מהם על היום. היא שלחה אותי לכלוב פעם אחת. היא אמרה שזה יהיה יותר מפעם אחת, אבל לא רציתי להזכיר לה כי לא התחשק לי להפסיק להביא ביד ולהפסיק לעשן וללכת לכלוב, כי אני יודע שזה מה שהיא תעשה אם אני אזכיר לה. כשהגיע 12 היא שלחה אותי למיטה. היא הודיעה לי שההשפלה שלי הולכת להיות עוד הרבה יותר גרועה לפני שהריתוק שלי יסתיים. זה הדליק אותי מאד. עברתי למיטה ובדקה לחצות סימסתי לה “אני במיטה”.

“לא, אתה לא”. מה? לא שיקרתי… אולי כדאי לשלוח לה תמונה?  שאלתי “למה את מתכוונת?”.  והיא ענתה “אתה לא במיטה היום. קח את הדברים שלך, אתה ישן בכלוב הלילה. מותר לך כרית אחת ושמיכה”. פאק, זה היה מחרמן. אבל גם אי אפשר לישון בכלוב כי הוא קטן מדי. כשא’ ניסתה פעם לנעול אותי בכלוב ללילה קמתי עם כיווצים באמצע הלילה כי אי אפשר למתוח את הרגליים והיא הייתה צריכה לתת לי לצאת. סיפרתי לה את כל זה, אבל היא כמובן לא הולכת לסגת. “תישן עם הדלת פתוחה. תמונה כשאתה שם”. עשיתי ושלחתי לה תמונה. “לילה טוב, ביץ’”

“לילה טוב, גבירתי.”

אחרי לילה עם כריסטינה, השיחה הזאת קרתה עם מיס קיילי:

- אזזז…… איך היה אתמול בלילה??

אינטנסיבי… היה הרבה בילבול בין דום לסאב לונילה וזה היה די מעצבן און ואוף.

כן יצא לי לאכול קצת תחת סוף סוף, ושתיתי המון, וארוחת הערב הייתה מצויינת.

הלכנו למיטה והתעצבנתי עליה על זה שהיא יוצרת דרמה כי היא שאלה אותי אם אני רוצה שהיא תישן על הספה אחרי שהייתה לנו שיחה אינטנסיבית על כל הבילבול שהיה.

- טוב, בנות הן דרמטיות. שום דבר חדש.

לא, היא מחפשת דרמה. כאילו, בקטע של פתולוגיה…צריכה את המנת סם הרגשית הזאת לפעמים. היא גם מאוהבת בי.

הייתה לנו ריב די רציני אחרי זה.

היא נהייתה קצת ‘דומית’ ולא נתנה לי ללכת להשתין והתחילה ללחוץ לי על השלפוחית ולקרוא לי בשמות. אחר כך היא ישבה לי על השלפוחית וקפצה למעלה ולמטה והתחילה להכות אותי ולסטור לי די חזק.

כשכעסתי עליה קראתי לה “פיס אוף שיט”, אז כשהיא הייתה עלי והכתה אותי היא התחילה לצעוק עלי אם אני קורא לכל האנשים שאוהבים אותי ואכפת להם ממני “פיס אוף שיט”, והיא הייתה ממש אלימה.

אמרתי לה שכן. היא שאלה למה.

אין לי מושג איך הצלחתי לחשוב כל כך בבהירות ולהתנסח כל כך ברהיטות באותו הזמן אחרי 2 בקבוקי יין, אבל אמרתי לה שאני מתחבר טוב עם נשים שלוחצות לי על הכפתורים.

היא האשימה אותי שאני עושה את זה כדי שאני אוכל לשלוט בהן.

אמרתי לה שזה לא זה, שזה בגלל שאני מחפש מישהי מעניינת, והן מחפשות מישהו מעניין, והשילוב הזה הרסני לפעמים.

במשך כל הזמן, וקצת אחר כך, הזה היא ממשיכה להרביץ לי ולצעוק עלי. בסוף הלכתי להשתין.

היא בכתה כשחזרתי. אמרה שהיא לא רוצה לפגוע בי.

הבאתי לה ביד קצת ואמרתי לה להביא את הויברטור החדש שקניתי באמזון, והשתמשתי בו עליה עד שנגמרה לו הבטריה.

היא לא יכולה לגמור לפעמים אלא אם כן אני מצווה עליה.

- זה מוזר

אבל אם אני אומר לה היא מסוגלת לגמור בלי לגעת בעצמה בכלל.

האמת היא שהיא לא הראשונה שלי שהיא ככה.

זה ביטוי של שנאה עצמית. “לא מגיע לי עונג”. אבל אם אני מצווה את זה, אז זה כאילו בשבילי ולא בשבילה.

אבל כשהיא כן גומרת, היא גומרת במשך כמה דקות. שזה כן פעם ראשונה בשבילי.. האורגזמות שלה נמשכות 2,3 או אפילו 5 דקות.

- דאם.

כן….

- זה ממש אינטנסיבי :)

עכשיו כשאני חושב על זה, פגשתי כמה גומרות מטורפות.

החברה הראשונה שלי פעם גמרה מעל 100 פעם בזיון של שעה.

- הולי שיט!!!!!

אני כנראה מגזים כלפי מטה, אבל זה גם ככה בקושי נשמע אמין. התחלתי לפקפק בעצמי כמה חודשים אחרי שנפרדנו אז דיברתי איתה על זה רק כדי לוודא שזה באמת קרה

וכריסטינה היא למעשה הבחורה השניה שפגשתי שיכולה לגמור רק מהמוח, בלי לגעת בעצמה. והיא השלישית שפגשתי שלא תגמור בלי רשות.

א’ לא גמרה במשך 10 שנים עד שהיא פגשה אותי, אפילו שהיא נימפומנית.

ובמשך בערך כל השנה הראשונה היא לא הייתה מסוגלת לגמור אלא אם כן הייתי מכאיב לה בדיוק ברגע הנכון כשזה קורה, בגלל העניין עם השנאה העצמית. הכאב הייתה הסחת דעת כזו שהיא לא יכלה לעצור את האורגזמה מלקרות.

- אתה *פשוט פוגש* את האנשים האלו?!

- כאילו, יכול להיות שזה שונה בשבילי כי רוב הפרטנרים שלי הם גברים אבל *ג’יזס*!!

כן, אני פשוט פוגש את האנשים האלה…

כאילו, לעזאזל, את כריסטינה פגשתי בטינדר! בקושי יכולתי להאמין שהיא בכלל עשתה סוויפ ימינה עלי. והיא הייתה כולה חסודה וקורקטית כל החיים שלה. היא הסוטה הכי גדולה שפגשתי! יש לה פאקינג פוט פטיש. לרגליים של גברים. מתי יוצא לך לראות את זה?

את פייג’ (זאת שאני חושד שלקחה לי את הטבעת) פגשתי באוקיי-קופיד. היא בכלל התחילה איתי. היא מתה על ספאנקינג, סאבית *לגמרי* שאוהבת שמצווים עליה ולקבל שבחים על זה שהיא ילדה טובה.

היא “ליטל”, מהסוג של “הנסיכה של אבא”, אבל לא היה לה שום מושג מה כל הדברים האלה אומרים.

כשהיא ראתה שיש לי כלוב היא נדלקה לגמרי, ואז נלחצה, ואז נדלקה שוב.

אז כן, אני באמת פשוט פוגש את האנשים האלה….

כרונולוגית, הפוסט הזה שייך ללפני בערך 4-5 פוסטים (אחרי שפגשתי את כריסטינה, לפני שהכרתי את מיס קיילי). 

-----------------------------------------------------------------------------------

שנה אחרי הביקור שלי הקודם שלי בוגאס בפסח, נסעתי שוב, הפעם עם ידידה שבאה מהארץ. נקרא לה מיקה. א’ עדיין גרה בוגאס ואחרי שרבתי עם הידידה שלי, א’ איכשהו הכניסה את עצמה לויכוח ואספה אותה מהמלון. היא טיילה איתה קצת, לקחה אותה לבית של הסאב שלה, ואחרי כן הבאתי את שתיהן למלון.

מה היא נדחפת?

אני יודע שהן אוהבות אחת את השניה מאז הביקור שלנו בארץ. היו גם דיבורים על מערת יחסים משולשת שלא יצאה לפועל, וחבל. אבל לא זו הייתה הסיבה שהיא התערבה. א’ היא מכורה לריבים ודרמות, ואני חושב שהיא שמחה לאפשרות להיכנס לזה. חשדתי גם שמצאה חן בעיניה האפשרות להיות שולטת בסטואציה הזאת ולהפוך אותה למינית. זה קצת מצא חן בעיני אם להודות על האמת, אז זרמתי.

במלון, אחרי כמה דרינקים, א’ החליטה שהיא רוצה שנפסיק לריב, והסתבר לי שצדקתי. היא גרמה לי להתפשט ולרדת על הברכיים מול מיקה ולהתנצל. מיקה היא לא סתם ידידה שלי. היא האקסית שלי, וסאבית. היינו ביחד בערך חצי שנה ב2007 ונשארנו בקשר מאז, און ואוף. רבנו כי היא שינתה את הכרטיס שלה חזרה לארץ ודי תקעה אותי שם, למרות שבאתי במיוחד בשביל לראות אותה. כל זה לא שינה, מיקה רצתה התנצלות על זה שצעקתי עליה וא’ הכריחה אותי לתת לה אותה. זה לא הספיק. מיקה רצתה לשמוע אותי מתנצל מאה פעם. אז התנצלתי מאה פעם.

אחר כך א’ השכיבה אותי על המיטה והכתה אותי מולה. א’ ישבה לי על הפנים בזמן שמיקה ראתה טלויזיה. זה מצא חן בעיני א’ להשפיל אותי מול האקסית שלי. הייתי כבר קצת שתוי וזה היה משפיל ומחרמן. א’ הוציאה את הפלאג ודחפה לי אותו לתחת. “בגלל שמיקה כועסת עליך, אנחנו נשאל אותה כמה זמן אתה תצטרך להישאר איתו”, אמרה ופנת למיקה, “בדרך כלל אני משאירה אותו בין 4 ל-8 שעות, כמה זמן את רוצה להשאיר אותו עם זה בפנים?”. מיקה ביקשה 6 שעות. הייתי צריך להודות לה.

בזמן שאני מביא ביד וא’ על הפיטמות שלי היא שואלת אותי מה אני לא רוצה שמיקה תדע ואני אומר שאני מוכן לספר למיקה הכל. אז היא שואלת “גם שמצצת לגבר?” ואני אומר כן. היא שואלת את מיקה אם היא חושבת שאי פעם זיינו אותי בתחת ומיקה חושבת שלא. א’ גורמת לי לספר לה איך זה היה. אחר כך היא גם מספרת לה שהיא חירבנה לי בפה. ציפיתי שהיא תהיה מזועזעת. לעזאזל, אני הייתי מזועזע כשהיא עשתה את זה. אבל מיקה בסך הכל הייתה קצת מופתעת אבל לא בשוק ולא מזועזעת.. היא אמרה ש”ככה זה סטאר..”

מיקה שואלת אותי אם אני עדיין יכול לעשות סקס רגיל. אני אומר לה שכן, אבל סקס חסר משמעות (אם הוא רגיל) הרבה פחות מעניין אותי. זה פחות טוב מלהביא ביד עם בדסמ. יותר מאוחר א’ אומרת שהיא ראתה הקלה על הפנים של שלה.

אחרי שיצאנו בערב לעשן קצת נרגילה ולשתות עוד קצת, כשאני עם הפלאג לאורך כל הזמן הזה, מיקה התקפלה לישון וא’ הביאה לי ביד. אחרי שגמרתי היא תהתה מה מיקה תעשה אם היא תבוא אליה למיטה. אמרתי שהיא בטח תזרום עם זה. היא ביקשה שאני גם אצטרף כי היא מתביישת ליזום ככה. התבאסתי נורא שהיא אמרה את זה שניה אחרי שגמרתי ולא שניה לפני. סיכמנו שנעשה את זה אחר כך ולא עשינו מעולם.

לא ככה קיוויתי שהביקור הזה ילך. לא הייתה שלישיה, לא היה שום דבר מיני עם מיקה חוץ מזה שהיא צפתה וטיפה התערבה באותו הערב (ממש טיפה). יכול להיות שהייתי צריך להיות אגרסיבי עם מיקה מבחינה מינית מהתחלה ואז הכל היה שונה - היה יותר סקס, היה יותר פליי, הייתה שלישיה, והיא לא הייתה משנה את הכרטיס וגורמת לכך שלא נדבר יותר. אבל אולי לא. אולי זה היה אבוד מראש בגלל כל הסרטים שהיא אכלה באותה תקופה.

http://66.media.tumblr.com/ee4536baae8741bccfe4dfb5c04a35d5/tumblr_o76jg3ebLg1v49cado1_400.gif

לינק לפוסט המקורי בטאמבלר: http://littleslave.tumblr.com/post/144356610267/am-i-pretty-yet

יש לי קטע חדש.

אני נכנס לאומגל (www.omegle.com) ומחפש נשים אקראיות לדבר איתן על נושאי שליטה ומדי פעם גם לשחק. זה לא תמיד הולך מהר או בקלות אבל יוצא לי לפגוש די הרבה נשים מעניינות שם. עכשיו, בעידן הקיק, אפשר גם להישאר בקשר אם יש חיבור. והשיחות עם נשים שמתעניינות באותם הדברים כמוני הרבה יותר קולחות, ובלי הגישה של “נו, אלף גברים כבר פנו אלי, תוכיח את עצמך ואוי ואבוי לך אם תבוא לי עם ‘היי’” שמאייפנת מקומות שבהם גברים פונים לנשים. החסרון הוא, שכנראה לא תפגשו לעולם…

אבל זה מתאים לי כרגע. אני לא בתקופה של היכרויות. לא בא לי. נמאס לי ליצור קשרים ולטרוח עם נשים שלעולם אני לא אוכל להתמסד איתן. העסק לא הולך הכי משהו ואני בבעסה ולשבת מול המחשב ולהתעסק בסאדו נשמע כמו אחלה דרך לברוח מהעולם לקצת.

“מה את חושבת על לעמוד בפינה בתור עונש לגבר?”

“עשיתי את זה לשותף שלי לדירה לא מזמן”

ככה התחילה השיחה.

היא לומדת בהרווארד. חכמה להפליא. אוהבת את אותם הדברים שאני אוהב וקצת פליזרית, כמו שאני אוהב. היא נהנתנה לדבר איתי ומאד נהניתי לדבר איתה. בהמשך כבר שיחקנו קצת. והיא נתנה לי את הקיק שלה לשמור על קשר. 

היו לי עובדים בדירה אז הייתי לוקח בלילה את הנרגילה לחדר שינה ועושה הכל שם. הרגשתי כאילו אני בבית עם ההורים שוב.

בכמה ימים אחר כך היא לא הגיבה להודעות בקיק. אבל אז, לילה אחד, היא כן. נפגשנו שוב באומגל במטרה מוצהרת לשחק.

“אם אנחנו הולכים לעשות את זה באופן קבוע יש לי 3 חוקים:

1. אתה קורא לי מיס או מאם (Miss או Ma’am)

2. אתה לא גומר בלי רשות

3. אל תחשוב אפילו על לגעת בעצמך בלי רשות”

אמרתי בסדר, כי מה אני אגיד. והמשכנו לשחק עד השעות הקטנות של הלילה.

“שתדע, שאני יכולה להיות גם חברה שלך אם אתה רוצה, ואת יכול לספר לי דברים ולדבר איתי על מה שקורה איתך. אבל אם את רוצה רק את הפליי זה גם בסדר מבחינתי”

אהבתי שהיא אמרה את זה. בתור גבר אתה תמיד חושש להרגיש לא הוגן כלפי הבחורה אם רצית רק את זה. אני חושב שכל אחד היה רוצה מישהי שתבוא אליו עם זרועות פתוחות לרווחה. נראה לי אם כל הנשים היו יודעות את זה, היינו בצרות.

לא חשבתי שאני באמת הולך להקשיב לה, ולא חשבתי גם שזה הולך להיות דבר קבוע. הנחתי שאולי נשחק מדי פעם או אם נדבר אני אגיד מה שצריך להגיד כדי להמשיך במשחק. אבל זה לא היה ככה. לאט לאט נשאבתי לזה והיא השתלטה. הפסקתי לגעת בעצמי בלי רשות ולגמור בלי רשות. וקראתי לה מיס.

גם נהינו ידידים. עברתי תקופה לא קלה ודיברתי איתה על דברים והיא נתנה לי בדיוק את מה שהייתי צריך. גם דיברנו בסקייפ. היא אמרה שזה מביך אותה מדי לשחק עם מצלמה פתוחה, אבל היא נהנית לדבר בוידאו.

היא לא רכושנית, והיא שמחה שאני נפגש עם ידידות ועושה סקס. בהתחלה לא ידעתי איך זה יהיה ומה היא מצפה וחששתי שיהיו חיכוכים או שאני אצטרך להסתיר כי אני לא הולך לוותר על מערכות יחסים או סקס בחיים האמיתיים שלי בשביל קשר אינטרנטי, אבל לא היו בכלל. גם כשהייתי סופר חרמן וביקשתי שתגביל את חיי החברה שלי היא בכוונה לא עשתה את זה.

בהצלחה קראתי לה Ma’am, כי זה מה שהייתי רגיל מא’ ו”מיס” נשמע לי קצת מוזר. אחרי כמה זמן היא אמרה שהיא דווקא מעדיפה “מיס”, אז שיניתי. באחת הפעמים ששיחקנו, בגלל שהכל בהקלדה, צחקתי שזה יהיה מדליק אם היא תכריח אותי להקליד את השם המלא שלה *כל פעם*. והיא עשתה, וזה תפס.

זאת תחילת ההיכרות שלי עם מיס קיילי.