אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

מה הוא אותו X factor , שהופך דברים למגניבים?

לעיתים אני קוראת פוסטים של כותבים כאן, מ ש ע מ מ י ם תחת. באמת. שיגרתיים, חסרי השראה, מלאים רחמים עצמיים ויללות בנוסח אכלו לי , שתו לי -

ואז אני רואה בתגובות שבעצם חלק ניכר מהאוכלוסיה חושב הפוך ממני.

זה די מאכזב - כי אם אני לא אדע לפצח את הגנום הזה של הכתיבה המגניבה, איך אני אתקדם בחיים? מה יהפוך את צרות היום יום המשעממות למדי שלי לסוג של "אירוע" ? איך יהפכו תיאורי הזיונים ואירועי הסשנים שלי ( אלה שיהיו , פעם ביום מן הימים ... ) לפוסטים מחרמנים ומענגים?

האם , בהינתן מצב שבו יש לי סתם חיים, כלומר - נושמת בתדירות סבירה, אוכלת בתדירות גבוהה, מזדיינת בתדירות בינונית , מסתשנת בתדירות נמוכה ( 0 זה נמוכה , לא? ) מבקרת במקומות , פוגשת אנשים - סתם חיים נו - האם ביום מהימים אוכל לצאת מהבוץ הזה?

שבוע נפלא. ( הספירה לאחור , לקראת הסתיו התחילה. עוד ---------- בואו נגיד, 4.3 חודשים למניאק? )

שלושה חודשים של: "אין אף חג" באופק.

שלושה חודשים תמימים של שיגרה .

שלושה חודשים שלמים של אירוח מחופף ליד המנגל במקום שולחנות ערוכים בנוסח עדות המפה הלבנה .

שלושה חודשים של סאונה קייצית מתונה עד ערה עם משבים מישתנים.

שלושה חודשים של אלכוהול איכותי ( אף אחד הרי לא מגיש באמת גרייגוס לשולחן החג עם הדודים בני ה 87 ) ואכילת כל אבות המזון. ( בייחוד את האבות של המזון אם כבר לדייק ) וכל זאת עד שנפצח שוב בתזונה נושאית של דבש / תמרים / רימונים ודגים קטועי ראש.

בקיצור רבותי - הקיץ כבר כאן ואיתו האבק, החום, הלחות, הזבובים, כפכפי אצבע , גברים מסוקסים עם גופיות ואניצי שיער משובבי נפש , ונערות מאממות עם "מיני שחלות " משובב נפש לא פחות.

ניסיתי לחשוב האם יש לענין השפעה כל שהיא על חיי המין של היונקים המתגוררים בתת האיזור הנקרא "מצפון לחדרה" .
אז ככה - אם יש מזגן אז אין השפעה. מזדיינים כרגיל. אם כי מי שלמעלה בדרך כלל תופס את הגב מהמזגן. ( שולטים מקפידים - לתשומת לבכם ! )
אם אין מזגן אז פשוט אין חיי אישות. ככה ששוב - אין השפעה.

חג שמח

לחג השבועות - כתב יורם טהרלב, מתוך " משק יגור טיוטה " :


אני יושב על ערימה של שחת

ועל ראשי זר עם שושנים שלוש

ודוקר לי בתחת

ודוקר לי בראש


ואם זה לא שיר הולם לאתר המכובד הזה , אז מה כן?

ביכורים מבחינתי, שגדלתי בלב החקלאות והישראליות החדשה, זה חג חקלאי. השימחה על הבשלת הייבול, הגעת השדה לפרקו, סגירת המעגל בקציר, אנחת הרווחה שהנה הסתיימה עוד שנה , ותיכף תתחיל עונת הקיץ, בהכנות לעונה חקלאית חדשה - כל אלה נחגגו בשדה שזה עתה נקצרה בו החיטה . עם ביכורים אמיתיים מהגינה שליד הבית, עם זר מפרחי הגינה, עם "תצוגה " של ילדים חדשים שהתווספו לקהילה במהלך השנה. שרים קצת, רוקדים קצת שמחים קצת - וחוזרים הביתה עם העגלות הישנות , שבאמת מזכירות במשהו את העיירה אי שם ב...

מה נותר מכל זה ? כלום. היום מדובר באירוע ממוסחר ... עמוס אורחים שבאו להראות לילדים סוס , או טרקטור, או סתם איזה חקלאי אוטנטי עם שפם... נוצרה מערכת ציפיות מטורפת לשעשע, לשמח ולענין אלפי אנשים. חזרות אין ספור בשדות העמק ברוח ובאבק - אירועים שיצאו מכל פרופורציה הגיונית. ובסופם - מאכילים תושבי השמורה המותשים את אורחיהם הרבים במוצרי חלב, באלפי עוגות גבינה, בורקס מעשה בית ומאפים משובחים. מסבים כולם על הדשא, ( מושקה במים במחיר מופקע וחסר פרופורציה ) מדברים על המצב, על הגנבים שמנהלים את המדינה, על הילדים שגדלו ועל החקלאות שהולכת והופכת גם היא לחקלאות של בעלי הון....

יורד הערב, האורחים מתפזרים לאיטם בחזרה לאיזור המרכז בדרך כלל, והמארחים חוזרים לשיגרת יומם החקלאית, להשקות, לחלוב, לקצור .

ועכשיו לניפוץ מיתוס רב שנים - בגורן( בליל לבנה ) , או במתבן - לא קורה כלום! פחד אלוהים המקום הזה עם החציר והקש. מקום משכנם הקבוע של הנחשים והחולדות. אז לא לפתח פנטזיות רומנטיות . כשמתעורר הצורך - גם תושבי הספר נזקקים לאוטו. או סתם למחצלת הגונה בין האורנים באיזן גבעה אי שם. כאחד האדם היינו...

חג שמח .

לוגיקה פשוטה ?

1. חלב עושים מפרה. ( אל תהיו קטנוניים לגבי הביטוי הנכון. בגדול - עושים אותו מפרה. נשבעת לכם. )

2. לכל חומר 3 מצבי צבירה. גז, נוזל, מוצק. ההבדל בינהם הוא בעיקר סידור המולקולות. (סטודנטים למדעי החיים, דוקטורים לכימיה או פיזיקה ונודניקים אחרים מתבקשים לא להתערב... )

3. אפשר , בלוגיקה לא מאוד מסובכת, להסיק כי הפרה היא מצב הצבירה המוצק של החלב.

4. אמרו מעתה לילדיכם הרכים - תאכלו סטייק. זה בריא למאזן הסידן בגוף.

הערה קצרה: אם שר הרווחה והתעשיה והמסחר והשד יודע מה עוד, שאחראי על ביטוח לאומי , נכנס לכאן לקרוא קצת בלוגים בזמן של ישיבות ממשלה משעממות במיוחד - אז תדע לך : זה מה שקורה למי שיושב בתור בביטוח לאומי . נדפק המוח.

יומולדת שמח -

הסטייק היה נימוח

וליין היו טעמי פירות בר.

הזיון שאחרי היה נינוח

למרות שעל הסדין נותרו קבוצות שיער.

"קיימים מאה תשעים ושלושה מינים של קופים וקופי אדם. מאה תשעים ושניים מהם מכוסים שיער. יוצא הדופן הוא קוף- אדם עירום שקרא לעצמו "הומו ספיאנס" . יבואו נא זאולוגים ויאמרו לנו : איפה עוד מספק העירום יתרון בולט?" ( דזמונד מוריס )

ואני באה ואומרת - מה איפה? כאן התשובה. כאן , תחת ידינו.

אמר השולט המצוי : " את, תמיד ערומה!!!" אני? תמיד, איך שבא לי"

הנה , עוד חידה אבולוציונית זאולוגית באה על פתרונה.

זה עוד לפני שהגיע הקיץ למחוזותינו, הקיץ שיביא את הקץ על מעט התבונה שנותרה .

תוספת לרשימת השרירים בגוף -

הכוונה היא לשרירים, שמתפתחים ומשתכללים כתוצאה מאימון וטיפוח.
להבדיל מהשומנים, שהם גורם עצמאי לחלוטין שעושה מה שבראש שלו, ומסרב לקבל כל משמעת קואליציונית גופנית, השרירים - תן להם יחס, טיפוח, אהבה, אימון - הם עולים ופורחים, ומביאים רק תועלת ושימחה לבעליהם.

1. מצפון . המצפון הוא השריר הגמיש ביותר בגוף האדם. מה שמשתמשים יותר הוא נעשה גמיש יותר. . . אין צורך בדוגמאות. כולנו מכירים את זה. ( לעיתים , כשגמישתו מגיעה לרמות גבוהות מאוד התופעה נקראית מוסר כפול )

2. מצפן . שריר נלווה למצפון. זה שריר שמלמד אותנו לאן מועדות פנינו. כשהוא בתת פעילות אנחנו מתברברים לגמרי, ( לומדים מקצועות מיותרים בתכלית, צובעים את הבית על פי כללי הפנג שוואי או סתם נוסעים לטיול מיותר ומשעמם רצח בקברי צדיקים.) עודף פעילות תביא אותנו לאבדון מוחלט, כשפעולתו לא מסונכרנת עם שרירים אחרים כגון שריר הלב. ( אהבה עמוקה ורחבה לבנאדם הלא מתאים, יחסים הרסניים עם בן משפחה שטוב היה אם היה מתאדה לנו מהעינים. ושוב לימודים חסרי תועלת של מקצוע מיותר... )

3. שריר הכוונות. שריר מאוד מהותי. אם כי קצת חמקמק. יש לו נטיה להיות שתלטן ומעצבן. עודף כוונות טובות שמשתלטות על השכל הישר וגורמות לביצוע שטויות איומות, שלא ניתנות לתיקון. ( תנסו פעם להזמין לסוף שבוע את הבני דודים שאתם לא סובלים עם ילדיהם המנוזלים תמידית רק כי רציתם לשפר את המשפחתיות . תבינו מיד אכזריות שרירית מה היא. )

4. שקרנות, היא שריר שרוב בני האדם מכחישים את קיומו ולכן לא נדון בו היום. אם כי - מאוד שימושי.

5. מודעות עצמית - רוב בני האדם טוענים בתוקף שיש להם , והרבה. רובם משקרים כמובן....

קודם כל - כדי לא להעלות את חמתם של קוראי הנאמנים - מדובר בתובנות משפחתיות עתיקות יומין. לא בדקתי ממש את המתמטיקה של הענין הזה. וגם לא ממש גזרתי מדגם מייצג. ככה זה נראה לי, דרך חלון המטבח הביתי, שפונה לדרך המובילה לבית העלמין.

ואגב בית עלמין - אצלנו לפחות, כדרכם של ישובים קטנים, הוא ממוקם במקום היפה ביותר ביישוב. חלילה ששם יוקמו בתים הרי מישהו עלול להנות מהנוף . " אנו באנו לייבש את הביצות ולסבול" ולכן את המקום היפה ביותר ביישוב נקדיש לבית העלמין.

כלל ראשון - ככל שהיחסים בין בני הזוג בחייהם היו גרועים יותר, עמוסים האשמות הדדיות, חוסר תקשורת ומרירות , כך הגינה שתוקם סביב הקבר של בן הזוג זכרו לברכה תהיה גדולה יותר, עשירה יותר בצמחים עונתיים, אותם יבוא בן הזוג הנותר להשקות במרץ רב לפחות פעם בשבוע, מאחר וגברים נוטים להפרד מהעולם קודם לנשותיהם - הרי שמצעד שבועי של אלמנות מגיע לאתר כדי להשקות את בן הזוג עליו השלום.

כלל שני - שנכון אולי יותר לדורות קודמים ופחות לימינו. אם כי עדיין ניתן לפגוש גם היום . על מצבתו של הגבר הנפטר לעולם יהיה משפט המאדיר את פועלו רב השנים. " ממקימי ובוני... " , "מגש הכסף" , " איש עמל, משכמו ומעלה" , ועוד סופרלטיבים רבי הוד. בייחוד כאשר מדובר בדור המייסדים ומיבשי הביצות.
על קברה של זוגתו, שעבדה איתו בפרך באותו מקום בדיוק. ולאחר סיום יום עבודת הפרך שלה גם גידלה כמה ילדים, ושמרה על בית ראוי ועל צלם אנוש - יהיה כתוב " אשתו האהובה", "אימנו היקרה" , " אשת ספר " או במשפחות ממש שיוויוניות " אשת חייל" . כלומר , הכל הוקם על ידי הגברים כמובן. אישתם בדיוק לא היתה זמינה בזמן שהם בנו והקימו....

להשכיב את הסאבית שלך למלוא אורכה, ולשפר את הגילוח שלה - (באיזורים היותר מענינים כמובן) , זה אקט של חיבה בן אשה לבועלה, או מעשה "אדונותי" מובהק?