לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Naivete

Only the Lord can understand
When those first pangs begin
How much is reflex action and
How much is really sin
לפני 15 שנים. 7 ביולי 2009 בשעה 9:54

.

אתמול, נכנסתי לאימייל שאני כבר מזמן לא משתמשת בו... ובין כל הג'אנק, מצאתי הודעה מחברה ותיקה. בקלות יכלתי לפספס אותה... ההודעה הייתה מלפני שלושה חודשים, והכותרת הייתה פשוטה: I am numb.

קראתי את ההודעה, וכמעט קרסתי: בעלה האהוב של חברתי, מת באופן פתאומי. וההודעה הזו יושבת אצלי כבר שלושה חודשים, ואני לא מגיבה לה. יש חברים כאלה, שאוהבים מאוד, אבל חיים בצד השני של העולם, וזה לא יוצא דופן שלא מדברים חודשים מספר. אבל במקרה כזה... הרגשתי נורא. אני לא יכולה לתאר לעצמי את האובדן שלה. פשוט אין זוגות כאלה. אחרי 30 שנות הכרות ו-26 שנות נישואים, הם היו עדיין מאוהבים עד מעל הראש. זה היה פשוט תענוג לראות אותם יחד, לשמוע אותם... כשאומרים נפש תאומה, לזוג הזה מתכוונים.

כמובן שדיברתי עם חברתי ארוכות בעקבות התגלית הנוראית, והיא באמת נפגעה ממני, איך זה שלא שמעה ממני אף מילה... אני מקווה שהשלמתי מעט מהחוסר הזה. הרי גם כעבור שלושה חודשים הכאב שלה לא עבר, עוד לא התרגלה לבדידות, והיא עדיין זקוקה לחברים, תמיכה ואהבה. ואני באמת אוהבת אותה. שלחתי לה גלים של חום והכלה אל מעבר לאוקיינוס...

אני מעריצה אותה, את החברה הזאת. היא סיפרה לי את כל הסאגה הנוראית של המחלה הפתאומית שלו, ההתדרדרות שלו, איך היא שאפה לתוכה את הנשימה האחרונה שהוא נשם... ואת כל מה שעברה מאז... על הלוויה, על מי תומך ומי נעלם, איך היא מוצאת את עצמה ביקום הזה עכשיו, כשהיא פתאום לבד... ולמרות ששומעים בקולה את הכאב, גם שומעים את אהבתה הגדולה לחיים, לאנשים, לעולם. היא גדולה מהחיים, האישה הזאת. היא מפזרת סביבה אור בוהק ומאיר לכל מי שרק מתקרב. אני באתי לנחם אותה, ובשיחה אני הרגשתי שהיא מרחיבה לי את ליבי, מאירה את עיניי, מייצבת את רגליי על הקרקע... איך יש לאנשים כוח כזה? סיימתי את השיחה בתחושה שאני פשוט ברת מזל, שיש לי חברה כזאת.

והיא גם אמרה שהיא יודעת כמה ברת מזל היא. שהיא בכלל חוותה כזאת אהבה, שהייתה לה הזכות הגדולה לחיות את חייה עם האדם הזה. ואני מסכימה... מעטים הם אלה שזוכים לאהבה כזאת. ועם כל הכאב שהיא סובלת עכשיו, לדעתי מה שהיא קיבלה בחייה הוא עושר בלתי יתואר בכלל. נצבט לי קצת הלב לנוכח הדבר העצום ורב הזה, למרות כל הפרגון שאני מפרגנת לה.

היא היום הרבה בליבי, וכמובן גם הוא. תנוח על משכבך בשלום, מייקל... חזקי ואמצי, דיאנה. אוהבת את שניכם נורא המון.

לפני 15 שנים. 1 ביולי 2009 בשעה 12:00

דברים שרציתי לומר

מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: יהודה פוליקר


יש דברים שרציתי לומר
ואינם נענים לי
המילים שבחרתי אינן
הטובות מכולן
עמוקים מן הים הסודות
שאינם מובנים לי
שאולי לא אבין
לא אבין לעולם.

לא בכל הדרכים
שרציתי ללכת הלכתי
בדרכים שהלכתי תעיתי
וודאי לא פעם אחת
ועצבות מהלה כל שמחה
כל שמחה ששמחתי
כמו ביקשתי דבר
דבר שאבד.

חלומות שחלמתי
והם מקיצים בי עדיין
שבריהם בעיני
נשטפים מפני בדימעה
ולילות יסורים לא ספורים
שהטבעתי ביין
כאובד בדרכי
בדרכי הרעה.

אך בכל הדרכים מעולם
לא אבדה לי דרכינו
וגם אם לפעמים
סערו מסביב הרוחות
ואהבתי אותך והיה לנו טוב
טוב עד גדותינו
והיה לנו רע
ואהבתי אותך לא פחות.



BHMDmRh88RQ

לפני 15 שנים. 10 במאי 2009 בשעה 22:56

.

מצטטת משהו שטיצ'ר כתב בפורום, כי זה נגע לי:



הנורווגים אומרים:
''רוח הצפון היא זו שעשתה את הויקינגים''

אני חושב שהמשפט הזה מסכם טוב את מה שאני חושב על התמודדות.
זה לא תמיד קורה בצורה האופטימלית, או החיובית בראיה לטווח קצר.
אך בהסתכלות רחבה יותר, זה ממצה אותנו, מזכך.

עדיין עצמך, רק יותר.

לפני 15 שנים. 28 במרץ 2009 בשעה 17:53

.

המרחק בין בכי לצחוק
בין יאוש לתקווה
בין הגיא לראש ההר
הוא בערך מילימטר.

אשרי למי שיודע לעבור איתי את המרחק העצום הזה.

Drinks are on me
}{

לפני 15 שנים. 21 במרץ 2009 בשעה 11:05

.

כשגרתי באריזונה, הייתי מבקרת הרבה בגראנד קניון. מנפלאות העולם...

יש שם שני שבילים שניתן לרדת בהם לתוך הקניון, עד למטה (וכמובן גם לטפס בחזרה החוצה!): המסלול העיקרי הוא נעים ונוח להליכה. לא תלול מדי, רחב, נופים שלא מן העולם הזה בכל צעד. רוב האנשים שמבקרים שם בוחרים בשביל הזה.

אני, אף פעם לא ירדתי שם. תמיד בחרתי במסלול השני -- התלול, הסלעי, הקשה. זה עניין של גאווה, או אגו, או אהבה לאתגרים, או פשוט כי יש שם פחות אנשים? הנופים משם נראים לי יותר מרהיבים, המסלול יותר שלי, האנשים שכן פוגשים יותר מעניינים.

אבל אני מודה, שכל פעם שעליתי שם במסלול הזה, והתקשיתי לנשום, והלב שלי דפק בחזי, ושרירי רגליי צרחו מהמאמץ, די קיללתי את עצמי.

עד הטיול הבא.



לפני 15 שנים. 18 במרץ 2009 בשעה 21:10

.

כשמישהו מתאמץ בשבילך, יש לזה טעם מיוחד. כשזה בא ממקום נקי, מאהבה, זה ממלא, ושוטף. זה נכנס ישר ללב, ובונה שם מבנים של...
אז -- תודה.
וכבוד.

יש גם כזה שמישהו מתנהג פשוט איך שטבעי לו, ולגמרי במקרה -- או לגמרי שלא -- זה עושה לך נורא נורא טוב. לא רק שאין בזה אינטרסים, או צפייה לתמורה. זה מראה על איזה חיבור, על שלמות, על נכונות בבחירה לתת לאדם כניסה אליך.
וזה בכלל משהו אחר.
ולא צריך בכלל להגיד תודה.

אבל בכל זאת -- תודה 😄


יש גם כזה -- והרבה -- שלמאמץ יש מחיר. מה לעשות. לפעמים עדיין צריך לומר תודה, כי היה מאמץ והיה מעשה והרבה פעמים זה מספיק.
תודה!

ויש כזה, שמישהו מתנהג בדיוק איך שטבעי לו, בלי שום כוונה מיוחדת, וגובה ממך מחיר, בלי לתת שום דבר בכלל. וגם על זה צריך להכיר תודה, לפעמים. כי יש בזה שיעור, או לקח. או לפעמים -- הזדמנות לתת.
אבל, לא צריך לומר כלום.

לפני 15 שנים. 16 במרץ 2009 בשעה 8:49

.

עדיין יש.
שיהיו.

לפני 15 שנים. 16 במרץ 2009 בשעה 0:17

.

מאז שנקלעתי לעולם הBDSM, לא היה לי דייט רומנטי. אולי בעצם שום דבר שאפשר לקרוא לו דייט אפילו. ובעצם, גם לפני זה לא זוכרת בדיוק מתי היה. בטח היו, אבל לא סמוך ל-. ובעצם, לא היה לי בכלל רומנטיקה. היו לי יחסים שכיסו את החלק הארי של שנה, שבהם לא התנשקנו, כזה עם לשון, רומנטי, בכלל. לקח לי זמן לשים לב שזה ככה, ואחרי זה לא שאלתי בכלל, לא ברור לי למה. אבל לא היה רומנס. הייתה אינטימיות, הייתה אהבה, הייתה קרבה, הייתה משיכה, היה סקס, וסשנים, וכאב, ואכזבות, וצפיות שהתממשו ושלא, וליטופים, ונעים, וכעס וביקורת ו... וכל הדברים שקורים בין אנשים ביחסים משמעותיים. חוץ מרומנס. איך זה שרק עכשיו נפל לי האסימון...

כי היה לי דייט.
רומנטי. אמיתי.

כזה עם נרות ובישולים ומחמאות ושיחה והצטלבויות של מבטים.
כזה שנגמר בנשיקות וגיפופים.

כיף.
שכחתי כמה.

לפני 15 שנים. 16 במרץ 2009 בשעה 0:03

.

הוא הסביר לי שיש לי סטורן בבתולה, או בתולה בסטורן... לא ממש הבנתי. הוא אמר שזה אומר תקופה קשה. אוקיי. יותר מזה, לא ממש הבנתי. מה זה אומר? מה הוא רוצה? הוא טען שאני לא רוצה להבין. אני התחננתי להסבר. בעצם, שיחה די טיפוסית לתקופה. תקופה קשה, אמרתי?

זה הוביל לשומקום טוב. ממש.

בשיחות אחרות זה עלה פעם או פעמיים, הקושי שטמון בסטורן.
אבל לא יותר לעומק.

סופים והתחלות, תמיד קשה. לפעמים גם כיף ומרגש. אבל בכל מקרה מאתגר.
יש גבול ליכולת ההכלה, כנראה. זה הכל תלוי בזה.

...

אני בבואנוס איירס, וסיימתי לקרוא את הספרים שהבאתי איתי. טיסות ארוכות יותר ממה שחשבתי...

בחנויות שם, אין כל כך ספרים באנגלית, אבל התאמצתי ומצאתי חנות עם מבחר של יותר משלושה. קניתי ספר מדע בדיוני שנראה מעניין.

רק אחרי יומיים, כשהתפניתי לקרוא אותו, ראיתי שיש לספר כותרת משנה: Saturn Returns

והנה ההקדמה:


The planet Saturn takes 29.46 years to
circle the sun and according to Astrological
traditions, to return to the House it occupied
at the moment of an individual's birth. During
a "Saturn Return", the light of this cold and
distant world shines on our lives, encouraging
us to examine our choices, our aspirations, and
our disappointments. It is a time of endings as
well as beginnings, and will be dreaded by those
whose path through life has been ill-chosen.


והציטוט:

And my dreams are strange dreams, are day dreams, are grey dreams,
And my dreams are wild dreams, and old dreams, and new;
They haunt me and daunt me with fears of the morrow...
I wander forever and dream as I go.


Henry Lawson, "The Wander-Light"



Synchronicity... קורה לי המון בזמן האחרון.

לפני 15 שנים. 2 במרץ 2009 בשעה 17:43

.

אני
נוסעת
להתהולל
בשמש
בדרום
אמריקה

הו הא ויששששששששש ויאללה בלגאן וחי חי חי ו- vamonos לגמרי!!!!!!!!!

D-: