ימים אחרים

 

היום בשלוש וקצת לפנות בוקר נזכרתי בעבר רחוק  . זה נהדר להזכר בעבר . אולי אחרי הכל מעולם לא היינו אלה שהיינו פעם . אולי אנחנו זוכרים בעצם את מה שמעולם לא קרה ? כן זכרונות עלולים להיות מתעתעים  , להזכר בעבר בערגה לזכור רק את הטוב לשכוח את הרע ואז תמיד תמיד לחשוב שפעם היה טוב .  אז בשלוש וקצת לפנות בוקר נזכרתי , בבית עם גג אדום ממש כזה שדמה לבית של פיסטוק , עם גינה עם כלבים עם שקט רק אני והוא ועוני מחפיר של ילדים בני עשרים ששוכרים דירה כי רצו לצאת מהבית כל אחד מסיבותיו שלו . אני הייתי וככל הנראה תמיד אהיה יצור של לילה . תפקידי היה להעיר אותו לראות את ג׳ורדן משחק .היינו אוכלים איזה תפוציפס . היום ארבע עשרה חמש עשרה שנה אחרי , אני מעירה את הבן שלי , שלו . מטגנת לו פרנצ׳ טוסט  . פחות עניים ג׳ורדן כבר מזמן לא משחק השחקנים שפעם נראו לי מבוגרים היום נראים לי צעירים מאד  ובחיי. בחיי שאני חותמת על זה שהיום טוב לי יותר מבעבר . 

 

שוב שישי בערב , נסתיימה ארוחת הערב . כתבה על פרופ׳ ליבוביץ כן אני עוד מהתיכון מחבבת את האיש . הייתי מדפדפת לסוף ספר המקבצים הספרותיים של אנקורי וקוראת את המאמרים שלו , לפעמים בימים יותר ׳ קשים׳ הייתי אף הולכת לספריה הציבורית הקרובה לביתי וקוראת וקוראת . אח״כ כתבה על ספי ריבלין . נראה כי מעולם לא חלמתי שיבוא יום ואני אבכה אל מול תמונות אדם אשר מדבר בשבחו של הליכוד . הוא איבד את הקול , הגוף שלו זקן , האני גיטרה שביקש שישירו עבורו בטקס הענקת יקיר העיר , אני ישבתי ובכיתי כמו ילדה קטנה .  ״ מה את בוכה ? ״  ״ זה פיסטוק  , הוא היה חבר ילדות שלי והוא נראה לי גוסס ושרו לו אני גיטרה שנעמי כתבה לאמדורסקי שגסס מסרטן גם כן ״  ״ איף את יאללה כבר , פיסטוק היה חבר של כולנו לא רק שלך ״  ״ יופי, אז אני הייתי יותר קשורה אליו ״  ״ כן את תמיד מיוחדת , נראה לי שהילד בכלל לא יודע מי זה פיסטוק״ .  ״ ברור שלא ידע , אנחנו חיינו במונוגמיה מוחלטת , היתה מערכת יחסים ברורה ידענו היכן מונח כל חפץ בבית שלהם , מה הם לובשים , מה אוהבים לאכל , ידענו עלהם הכל . היום לכל ילד יש כמה מערכות יחסים במקביל ,דורה דייגו חברים בחווה פינגווינים אפילו ממדגסקר.  הילדים מנהלים מסיבות חילופים עם החברים מהטלוויזיה , אין מונוגמיה אין נאמנות . התנהלות פיק אפ ברית טיפוסית . אנחנו התאהבנו בפיסטוק ואם קצת היה משעמם , היינו מפלרטטים  עם חביתוש. דודלי היה אבא רגע אח קטן ודנה , דנה היתה הילדה המעצבנת שכולנו קיללנו מרוב קינאה מרה שחשנו כלפיה ״ .  פיסטוק נראה גוסס . זה גומר אותי . עכשיו אלך להתרחץ ואלך לבר לשתות ולהנות , בכי עושה קמטים , כך אמא אומרת . 

אחר צהריים מקפיא ביציות שכזה של תחילת ינואר סופר חורפי , השארתי את הילד בבית הוא לא הלך לבית הספר, אני בבית בטרנינג , הכלבה בפוך צמודה לי לגוף החתולה מעל הפוך בן הרגליים הילד מול הטלוויזיה הפייסבוק מראה תמונה ועוד תמונה של ירושלים המושלגת , ושוב זכרונות מחורף 92׳ אך היינו אז ילדים . הפעלתי את מכשיר החימום החדש שרכשתי . מזגנים במוד חימום אני לא סובלת , מפזר החום הזה עושה ממש נעים . אני ספונה בבית סך הכל טוב לי חמים וזה ואז , אז טלפון .האחות האהובה על הקו , התקשרו מגן הילדים הילדה לא מרגישה טוב .לה יש פגישה חשובה עם מנהל האיזור והיא שואלת בחוסר אונים אם אני יכולה ללכת להביא את הילדה מהגן . אספתי את עצמי עוד קפוצ׳ון עוד זוג גרביים והינה אני בחוץ , קור מוות . הבאתי את הילדה הרמתי אותה על הידיים - כמה זמן כבר עבר מאז ורצתי עם ילד על הידיים ברחובות השכונה .נכנסנו הביתה צרפתי את העוללה לחבורת הפוך היוקרתית שלי . הכלבה שכבה ממש קרוב אליה והילדה הניחה את הראש עלי . אמא שלי כמובן כבר הצליחה לשמוע כי אחד מצאצאיה רק אולי נמצא במצוקה ופתחה את דלת הבית שלי . אחרי ששאלה מה קרה ואך קרה ולמה לא אמרו לה . היא הכינה תה וישבה בספה ליד . הסתכלה עלי ואמרה : אוי אך שיפה לך ילדה , את חייבת ילדה . אמא , אמרתי לה ביאוש , עזבי אותי בשקט , מתאים לי בגדי עור, גרביוני רשת ומגפיים עד הברך . היא הסתכלה עלי מיואשת . אבל ממש , ממש מיואשת . אצלנו במשפחה היאוש כנראה זה גנטי . 

נו מה , זה מתנגן לי בראש .

מה?

מתחשק לי .. נדמה שכל שנותר הוא לבקש סליחה מאלוהי הקיטצ' ולהכין שקיות הקאה . אבל החורף, זה החורף אשם. מזג האויר הזה באותה מידה שהופך אותי לשמחה כך מדכדך אותי . אוי אך שאני אוהבת חורף.

 

שישי בערב קצת לפני היציאה הוא עוד מעט נרדם מול הטלוויזה ואז הוא מרים את הראש ואומר : "אמא, משהו רקוב בממלכת דנמרק".

"אה?" יצא לי משהו דומה לזה מהפה.

"המלט, נו " הוא אומר לי כמו מתנשא עלי .

"כן אני יודעת שזה המלט " וככה סתם בשביל להוכיח לו אזס לא דילקמתי את להיות או לא להיות רק זרקתי לו כדרך אגב את

"מה אתה קורא נסיכי" וציפיתי שהוא ישיב :

"מילים מילים מילים" אבל הוא שתק.

אמרתי לו שאם כבר אנחנו מדברים המלט אז אולי בכל זאת נעלה את להיות או לא להיות "ותבין" אמרתי לו : " זה לא להיות או לא להיות, זה אם להיות אז אך להיות". "ועכשיו למה אמרת לי שמשהו רקוב בממלכה? "

"כי אתמול אכלתי בננה ולא היה לי כוח לקום לפח האשפה אז זרקתי לך את זה מתחת לספה".

"לי?? מה זה רק אני גרה פה ?" והתאפקתי מאד מאד לא לצחוק.

זהו עכשיו אלך לי לבלות קצת

שבת שלום וזה.

 

 

וזה החורף וזה עצוב 
וזה הבית זה הכלוב 
זה לא סיגריה ראשונה 
זה בטח לא סיגריה אחרונה 
זה מכונת המחשבות 
שלא הצלחתי לכבות 
וזה אני וזה אתה 
זה הביחד שהיה כלא היה 

ואלה הם חיינו בזמן האחרון. 

 

לא דיברנו עוד על אהבה .   בן מחשבה זו או אחרת לסגור את הבלוג, את הפרופיל ואולי כבר יקיץ הקץ על הסתובבות רבת שנים שלי כאן באתר , פגשתי אחד ועוד אחד . אם בפגישה אישית ואם בפגישה דרך חברים . היו כאלה והיו אחרים , היו טובים לי , לא זכורים לי רעים .  אחרי כל זה  ואני כבר לא מבינה האם כולם בסך הכל צמאים לאהבה או סתם מחפשים עוד פורקן לסטייה .    אני חושבת שזאת היתה רביקוביץ שכתבה על כך כי כולם צמאים לאהבה וכל המסרב להגיש כוס מים לצמא , סופו שיבלע את רוקו עד לסוף ימיו .    היה לי סופש מגניב , מגניב מצחיק שונה . ישבתי בברים שתיתי וויסקי קשקשתי בבראסרי  חבל שלא הזדמן ביקור בבלונז׳רי , בבקר המחר הלכתי בשדות .  סוף שבוע של להיות  קצת ארנסט קצת לאה  .    אהוד דליה ארנסט ולאה .. אחחח כפרה עלי .   

התעוררתי לבוקר מוזר וחורפי כשהכלבה שלי הכינה לי הפתעה ממש על המיטה שכאן מפאת כבודה לא אספר את אשר עוללה. לבושה אני בחולצת פלנל לבנה שחיילים שמים מתחת לבגדים , כן זה הקשר היחידי שלי לשרות צבאי , מכנסי טרינינג וגרביים יצאתי מהמיטה ותיקנתי את המהומה שהתחוללה. ציחצוח שיניים וקפה ,עמדתי בחלון הבית ומחשבות מחשבות. אמרתי לעצמי שאעלה לבית הורי . לא יודעת מה רץ לי בראש הפסיכי שלי שהרגשתי שאני צרכה ללכת אלהם כל עוד הם כאן , לאחרונה שומעים על המון אנשים שמתים. אמנון , ענת , הסבא מפרפר נחמד שהוא גם אדון קופרובסקי . בדרך כלל דלת הבית שלהם פתוחה , הפעם היא היתה נעולה. נקשתי על הדלת וחכיתי , תחושה מוזרה . "רגע" נשמע קולה של אמא מחלל הבית. אחרי כמה שניות נפתחה הדלת . אמא עם חלוק אמבטייה ושערה פזור.. בדרך כלל בשעה כזאת אבא בסלון פותר סודוקו מערכת הסטראו מנגנת איזו מוסיקה יוונית ישנה . הפעם התנגן צייקובסקי (??!!) אבא לא היה בסלון . "ללכת?" שאלתי את אמא. "אה לא לא זה בסדר " היא ענתה מבולבלת . "איפה הזקן?" שאלתי . "הוא בחדר" היא ענתה. "טוב נראה לי שאלך , הפרעתי לכם, אבל תעשי לי טובה בלי עוד אחים אין לי כוח ". "לא לא תשארתי די כבר את עם השטויות שלך " ." למה אבא לא יוצא , מה קרה הוא קשור?" חייכתי חיוך מרושע . " את חושבת שאני סוטה כמוך?? למה לקשור אנשים ?" היא ענתה לי תוך כדי שהיא מסרקת את השיער עם כף ידה . "לא יודעת אמא, תאמת גם אני לא מתה על קשירות אבל זה קינקי " . "טוב טוב תשתקי כבר, להכין לך סנדוויץ  ?" .

תוך כדי זלילה  אני חושבת על זה שתמיד אנחנו אומרים : רק שלא נהפוך להיות ההורים שלנו . מה כל כך רע להיות דומה להם ? שפיות יציבות . זוגיות ארוכה בלי בגידות בלי יותר מידי ריגושים ואטרקציות. הוא והיא שלושה ילדים , אז נכון שהם מפריעים לך בשישי בצהריים לעשות סקס , שואלים אותך אם קשרת את אבא ועוד רוצים סנדוויץ אחרי שהרסו לך אורגזמה אבל...

וולך אומרת משהו כמו ״ וזה לא מה שיניח את דעתי ״ 

אז כן , זה לא . 

לא זה לא .