היום בשלוש וקצת לפנות בוקר נזכרתי בעבר רחוק . זה נהדר להזכר בעבר . אולי אחרי הכל מעולם לא היינו אלה שהיינו פעם . אולי אנחנו זוכרים בעצם את מה שמעולם לא קרה ? כן זכרונות עלולים להיות מתעתעים , להזכר בעבר בערגה לזכור רק את הטוב לשכוח את הרע ואז תמיד תמיד לחשוב שפעם היה טוב . אז בשלוש וקצת לפנות בוקר נזכרתי , בבית עם גג אדום ממש כזה שדמה לבית של פיסטוק , עם גינה עם כלבים עם שקט רק אני והוא ועוני מחפיר של ילדים בני עשרים ששוכרים דירה כי רצו לצאת מהבית כל אחד מסיבותיו שלו . אני הייתי וככל הנראה תמיד אהיה יצור של לילה . תפקידי היה להעיר אותו לראות את ג׳ורדן משחק .היינו אוכלים איזה תפוציפס . היום ארבע עשרה חמש עשרה שנה אחרי , אני מעירה את הבן שלי , שלו . מטגנת לו פרנצ׳ טוסט . פחות עניים ג׳ורדן כבר מזמן לא משחק השחקנים שפעם נראו לי מבוגרים היום נראים לי צעירים מאד ובחיי. בחיי שאני חותמת על זה שהיום טוב לי יותר מבעבר .
