שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Embrace the inner sadist

לפני 7 שנים. 27 בינואר 2017 בשעה 23:21

רק אצלי כשסוער בחוץ נרגע הבפנים?

האם זה כי יש איזון בין הבפנים לבחוץ?

לפני 7 שנים. 21 בינואר 2017 בשעה 22:06

פצעתי את עצמי. ויותר מפעם אחת.

הלב מדמם וחלול. המוח מחפה עליו כפלסטר עייף שמת ליפול. הכתפיים הרחבות,  הגב הזקוף, העיניים הבוחנות, הכל נובל. 

במוד בריחה. התגובה הידועה. 

לא רוצה להתמודד עם עצמי, עם העולם, נכנס למקומות שמצד אחד הכי ממלאים בעולם. מצד שני האם זה אמיתי? האם בכלל קיימת אמת? לפעמים פשוט שיכבו האורות. כבר אין לי מה לתת.

שולט? 

מנטלי?

בן זוג?

הכל?

כלום?

הכל בעיניי המתבונן כנראה.

המראה שאני עומד מולה ריקה כרגע.

 

לפני 7 שנים. 6 בינואר 2017 בשעה 8:52

רעל שזוחל לאט לאט בורידים. הלחימה היומיומית להילחם ולהנמיך את העוצמות, לאט לאט העיניים מסתמאות, אתה נהיה לכאורה עירני אבל בפועל לובש מסכה, ואז סדק קטנטן חוטף מכה מפטיש וזהו. הכל נשבר, מתרוקן, הלב נשפך לרצפה, ואתה עומד אל מול המראה ורואה צל. ומזכיר לעצמך שעברת יותר גרוע וכנראה גם תעבור. מנסה לדבר בהגיון עד שההבנה שאין מקום להגיון ואתה נותן לכאב לאפוף אותך, המוח מתכווץ לתוך הלב, ואתה מאפשר לעצמך לשקוע אל תוך המרה השחורה. כי גם זה מותר שיקרה. למחרת אתה מחליט שסה פשוט כאבי גדילה ומתחיל לקום, זה כואב, בוער, מפחיד, הלא ידוע אין סופי ואתה מביט לו עמוק בעיניים ואומר יאללה קופצים ראש.

אני חושב שזה פעם ראשונה בחיי שאני אומר מפחיד.

לפני 7 שנים. 8 בדצמבר 2016 בשעה 6:48

גורה. הרי את מקודשת לי בזרע זה כדת bdsm. 

(רומנטיקה סוטה)

לפני 7 שנים. 3 בדצמבר 2016 בשעה 11:58

אתם דוחים. girl in mars היא גורה אך ורק שלי. בשבילכם היא אישה ותכבדו אותה. אתם מבוכה למין הגברי. תחשבו לפני שאתם מדברים כמו הזבל שאתם. אינכם זכאים למישהי כמוה. פעם אחרונה שאני מעיר. שבת נפלאה לשאר הקהילה שכן מהממת.

לפני 8 שנים. 17 בנובמבר 2016 בשעה 16:44

לפעמים יש רק מילה אחת שמתאימה:

תודה!

לפני 8 שנים. 17 בנובמבר 2016 בשעה 11:07

The source is form hell itself but the fire is in the body, burning with fury. but she will not win, no fucking way she will. 

לפני 8 שנים. 17 בנובמבר 2016 בשעה 7:12

כי יותר כיף להציץ בכלוב בזמן המתנה בבית דין רבני. מעניין עם אעלה באש פתאום

לפני 8 שנים. 13 בנובמבר 2016 בשעה 21:10

גורה יקרה שלי. השמיים נראים קודרים. הגוף עייף. הנשמה בוכה. הרצון להיקבר ולהעלם חוזר וצף. אבל לא אתן לך. את שייכת לי ואת תיפלי רק לידי על מנת שאוכל להרימך בחיבוק העוטף.נכנסת לי עמוק ללב ואת מפחדת לפגוע/לאכזב. רק שבמקום הפחד את צריכה לראות את זה כעוצמה. אני משוגע עלייך גורה שלי. שולח חיבוק ענק ומכיל

לפני 8 שנים. 8 בנובמבר 2016 בשעה 4:30

אני לא אשבור לך בכוח גבולות. 

את בסוף הסשן תגידי לי שאין לך מושג איך זה קרה אבל רצית לעשות את זה איתי.

(שליטה מנטלית?)