אתה מתנודד קלות. גופך עדיין רדום במרבית חלקיו, בשל העדר תנועה ממושך של מספר ימים. על אף זאת, משהו בך בוער ברצון לרצות ולציית ומניע אותך הלאה למרות הקושי הפיזי.
העוררות הזו אינה משהו שחשת בעבר. יצא לך לחוות בחייך רגעים של עוררות רוח, של מוטיבציה גבוהה, של נכונות לפעולה, אך אף אחד מהם לא זהה למה שאתה מרגיש שפועם בלבך וזורם בעורקיך כעת.
זו מעין תחושת שליחות. תחושת משמעות קיומית חדשה וכל כך עוצמתית שהיא יכולה להניע אותך, למרות כל קושי שתיתקל בו. אתה מרגיש יותר חי מאשר חשת אי פעם.
בעודך מהרהר על החיות החדשה שהוחדרה בך המציאות טופחת על פניך. אלפא שמקדים אותך במספר צעדים כבר החל לפעול. הוא כורע למול הקופסה הגדולה שמולו ומתחיל לשחרר מנעולים ובריחים שסוגרים אותה. אתה חש צורך לפעול אך לא בטוח מה עליך לעשות, אז אתה נותר קפוא במקומך.
כאילו הוא קורא את מחשבותיך אלפא פונה אליך מבלי להסיט את מבטו, "בוא לכאן ותחזיק אותו שלא ייפול". הוא במקביל פותח את דלת הקופסה מבלי להמתין.
אתה מגיב באופן מיידי לדבריו וכורע לצידו בדיוק בזמן כדי לתפוס את בטא אשר קורס לידייך. אתה חש אותו רועד כאשר שוק חשמלי פוגע בגופו והגוף קופץ, נמתח לרגע, אז נרפה, מתנער, מתעורר ונרפה שוב, הפעם בכניעה.
"תחזיק אותו טוב" מורה אלפא בעודו מסיר את הקסדה מראשו של בטא. העיניים של בטא נחשפות למולך. הן אדומות לחלוטין מחוסר שינה, נימי דם שותתים, חוצים את כל שטחן של העיניים. מבטו מזוגג ואטום. הוא ער, לכאורה, אבל לא מודע למה שקורה, מנותק. אתה מחזיק בגופו וידייך, באופן אוטומטי, מחבקות אותו יותר חזק. משהו הישרדותי בצורך לנחם ולתמוך בו, כאשר אתה רואה את מצבו.
אלפא מנתק את צינור הנשימה מהגאג שבפיו ובלי לעצור מסיר את הגאג מפיו. הצינורית המובילה את האוויר לתוך הגאג ולפיו דבוקה לחיכו וללשונו היבשות. אלפא מושך אותה, בזהירות מסוימת כדי לא לפצוע את בטא והיא מתנתקת.
הגוף של בטא נשמט יותר לידיך, כעת כשהגאג אינו מושך אותו והוא קורס לתוך חיקך. אלפא בוחן את מצבו עם מבט מזוגג ואנליטי, כמו טכנאי שמנסה לאתר בעיה במכשיר לתיקון.
"הוא בדיסוציאציה. המוח שלו לא יכול היה להכיל יותר את הקושי אז הוא התנתק כמיטב יכולתו". הוא המשיך להביט בו במבט מנתח.
"קח". הוא דוחף לידך בקבוק פלסטיק שקוף עם נוזל. "אלה מים." הוא עונה למבט התוהה שלך. "תנסה להשקות אותו קצת ובאיטיות. הוא גם מיובש."
אתה ממלא את פקק הפלסטיק של הבקבוק במים ושופך אותם בעדינות לפיו של בטא. המים מחלקים לגרון ונבלעים באינסטינקט. אתה ממשיך לשפוך בעדינות מים לפיו. עם עוד מעט מים אתה מנגב את פניו. מלח של זיעה ומשקעים אחרים מרוח על כל פניו. העור שלו מכוסה בסימנים מהקסדה שלחצה על פניו ומנקודות הזרימה של הפולסים החשמליים שקיבל.
אתה מלטף את פניו באהדה ומנסה להקל עליו. עיניו נעצמות מאליהן. אתה נחרד לרגע, אבל אלפא שם בטוח ורגוע. הוא מושיט יד אחת לצווארו וממשש אחר דופק. במקביל יד שנייה נצמדת לאפו ובוחנת נשימה. אתה מצליח להבחין שחזהו עולה ויורד מתחת לכסות של החליפה שכובלת אותו. "הוא איבד הכרה. זה צפוי אחרי כל כל הרבה זמן שהוא לא ישן בצורה תקינה". ייקח לו זמן לחזור לעצמו ולתפקוד. קדימה תעזור לי לנקות אותו."
ברוגע כמעט מטריד הוא אוחז בידו האחת של בטא ומסמן לך לעשות כמוהו. שניכם גוררים את גופו החוצה מהקופסה ומשכיבים אותו על הרצפה.
אלפא מתיר את הכבלים שעוטפים אותו ומסיר את החליפה שעוטפת אותו. בטא נותר שכוב על הרצפה, רק חיתול מנופח למידי לגופו. החיתול צבוע בצבעים בולטים, שמעידים כי נעשה בו שימוש. ריח חד עולה מגופו עקב השהייה הממושכת בחלל הסגור.
אתה מסיט את ראשך הצידה מפאת הניחוח ומגלה שגם אתה מדיף ניחוחות דומים. אתה רק כעת שם לב שהחיתול שאתה לובש גם הוא מעיד על שימוש.
"ניקח אותו לעמדת השטיפה, קדימה" דבריו של אלפא חודרים את רצף המחשבות שלך. אתה אוחז בשנית בידו של בטא מתחת לכתף, כפי שאלפא מורה לך ואתם מרימים אותו יחדיו וגוררים את גופו הרפוי אל החשכה.
אלפא מוביל את הדרך, ניכר כי הוא יודע היטב לאן הוא הולך, גם בעלטה. האור נדלק בפתאומיות כאשר אתם מגיעים לעמדת השטיפה.
העמדה היא פינה של החלל שמכוסה כולה באריחי קרמיקה שחורים עם סף מוגבה שאמור להכיל את הנוזלים באיזור.
אתם צועדים צעד אחד מעל הסף ואלפא לפתע משחרר אחיזה בבטא וכל משקלו נופל עליך. אתה כמעט מועד יחד עם בטא, אך מצליח להתאזן ברגע האחרון ולבלום את הנפילה.
אלפא מחבר שלשלאה לידו הפנויה של בטא ומיד נע לצידו השני ומחבר שלשלאה נוספת לידו השניה. הוא לוחץ על מתג סמוך בקיר וקול מנוע נשמע בזמן שהשלשלאות נמתחות לאיטן ומקרקשות בצליל מתכתי. משקלו של בטא מוסר ממך בעוד השלשלאות מרימות אותו לתנוחת עמידה, כשידיו מושטות לעבר התקרה. תוך כדי כל זאת בטא נותר ללא הכרה, נושם באיטיות ובשקט.
"תסיר את החיתול שלו" אלפא מורה לך בעודו מגלגל עגלה מתכתית עם חומרי ניקוי לעברכם. אתה ניעור מיד לפעולה, על אף שאתה לא בטוח מה עליך לעשות. אתה מתכופף לעבר המפשעה של בטא ומתחיל למשוך במדבקות שסוגרות את החיתול עליו.
המשקל הרב של החיתול הספוג מתחיל לקרוס תחת העדר התמיכה וכאשר את מושך במדבקה האחרונה הוא קורס לרצפה בקול טפיחה עמום שמהדהד בחלל.
אתה עוצר לרגע מובך ולא יודע האם נהגת נכון אבל לא נראה שאלפא מתרגש. מבלי לפנות אליך הוא ממשיך להנחות. "תסיר את הפלאג מהישבן שלו" הוא מורה. "בעדינות" הוא מדגיש בעודו מסובב את ראשו לעברך ונותן מבט שנועד להדגיש את דבריו.
אתה נחפז לפעולה ואוחז בבסיס של הפלג השחור שמבצבץ מישבנו של בטא. בתחילה נראה כאילו הפלאג אינו רוצה לצאת. אתה חושש להפעיל כוח אך במקביל חושש לסרב להיענות להוראה שקיבלת. אתה מושך בעדינות, אך בכוח מתון, את הבסיס ונראה ששרירי פי הטבעת מתחילים להיכנע ולהתרופף. הפלאג מתחיל לצאת החוצה לאיטו בעוד השריר משתחרר. הגוף של הפלאג מתרחב בעוד יוצא.
לפתע התופעה ההפוכה מתרחשת כאשר הפלאג חוזר ונהיה קטן בהיקפו והשריר מתכווץ ודוחף אותו החוצה. ברגע אחד אתה מאבד אחיזה והפלאג קופץ החוצה מהישבן ונופל לרצפה, הסיליקון מקפץ קלות על האריחים ומתגלגל לפינה של החלל. שוב תחושה של פאשלה עופפת אותך, אך אלפא ממשיך בשלו.
הוא מתקרב אליכם, כפפות שחורות לידיו וספוג גדול וסבוני בידו. בידו השניה סט כפפות נוסף וספוג סבוני נוסף. "שים את אלה על הידיים שלך ותתחיל לקרצף אותו היטב. כל הגוף, כל חלק, הוא חייב להיות נקי למשעי." הוא מעביר לידיך את הפריטים ומתחיל לקרצף את גופו של בטא במהירות ובמסירות.
אתה נאבק עם הכפפות על ידך בחופזה ומתחיל לשפשף מהצד השני את הגוף הרפוי. גם במצבו הרפוי בטא בנוי היטב. המוח שלך מנהל מאבק בין דחף מיני עמוק, שמתרשם מאוד מהגוף החטוב שלו, לבין הצורך החזק שמניע אותך לציית הכי טוב שאתה יכול ולהתמקד במשימה.
אתה מסבן את החזה ושרירי הבטן החטובים שמולך ואתה שם לב לפתע גם לכך שאלפא חטוב באותה מידה. בעודך בוהה בו עיניו לפתע נתקלות בשלך ומבטו כאילו נוזף בך על שאיבדת את עצמך ושכחת את מקומך. אתה שב ומתמקד מיד במטלה ומתחיל לקרצף את הישבן של בטא התלוי. שניכם מקרצפים במרץ את כל גופו. הלכלוך זולג לאיטו עם הסבון מהגוף ובטא מתחיל להראות כפי שהיה טרם הקופסה.
אלפא ניגש לקיר ומושך עימו צינור כסוף עם פיית מתכת מוארכת. "ניקיון מלא" הוא אומר בעוד מורח חומר סיכוך על הפיה ומחדיר אותה לעומק ישבנו של בטא. הוא ניגש חזרה לקיר ומושך בידית. ניתן לראות את הצינור מקפץ תחת זרם הנוזל שעובר דרכו. אתה יכול לראות את השרירים נעים בעוד המעי מתמלא בנוזל. אלפא סוגר את הברז, ניגש בחזרה לבטא ובתנועה אחת חלקה מושך את הצינור החוצה וזז בדיוק בזמן, כדי להימנע מקילוח של נוזלי מעיים מלוכלכים, שזולג אל הרצפה לתוך חור הניקוז הגדול שבקרקעית.
בזמן שאתה מסתכל על המצב בתדהמה אלפא ניגש בשנית אל הקיר. הוא מושך צינור אחר ומתחיל להתיז מים קרים בעוצמה גבוהה וביסודיות, על כל גופו של בטא בכדי לנקות את כולו. הסבון והלכלוך הנותר ניגרים ממנו אל חור הניקוז בתחתית.
"תתחיל לנגב אותו, יש מגבת על העגלה". אתה ניגש לעגלה ומושך מגבת שחורה וגדולה מהערמה המקופלת למשעי, שמונחת על המדף התחתון. אתה ממתחיל לשפשף את גופו כאשר אתה נתקל במתקן השחור שנועל את הזין שלו. "לא צריך לשטוף אותו?" אתה שואל ומחווה במבטך לעבר הזין הנעול.
אלפא שתלה בחזרה את הצינור על הקיר מביט בך ועונה באותו טון נקודתי. "אנחנו לא יכולים להסיר את החגורה מבלי הרשות והנוכחות של האדון. הוא מחזיק את המפתחות."
אתה מתחיל לעכל את המידע כאשר הקול בוקע לפתע מהצללים מאחוריכם ומקפיץ את שניכם. "אז מזל שאני כאן."
האדון מתקרב אליכם. לא ברור כמה זמן הוא עמד שם בשקט וצפה בכם עובדים. בידו צרור מפתחות כסופים שמקרקש בעודו צועד בהחלטיות לעברכם. שניכם לוקחים צעד אחורה מבטא, נעמדים האחד ליד השני ומרכינים ראש בהכנעה, ללא מילה נוספת.
האדון ניגש לבטא ואוחז בידו את האיבר הנעול. הוא מתחיל להתעסק עם המפתח של המתקן הנועל, כאשר לפתע הוא עוצר במקומו ומרים את מבטו מהאיבר הנעול לפניו של בטא חסר ההכרה. הוא נראה לרגע אבוד במחשבה ואז חיוך התבסס על פניו, כמי שהגיע למחשבה מספקת מאוד. בידו הפנויה הוא מלטף את לחיו של בטא חסר ההכרה שראשו מתנודד קלות בעקבות המגע. האדון לוקח נשימה עמוקה כמי שמתענג על הרגע לפני שהוא משיב את מבטו אל מתקן הנעילה. הוא מחדיר ומסובב את המפתח במנעול המתקן והמנעול נשלף החוצה בקלות. הוא מושך את המתקן מהזין וכעת הוא משוחרר. הוא בוחן את איבר המין הרפוי, מרים אותו קלות באצבע אחת עם מבט של בוז מסוים על פניו.
"תנקו אותו" הוא אומר לחלל האויר מבלי להסיט את מבטו. "כן, אדוני" אתה ואלפא משיבים באופן אינסטינקטיבי וכמעט בסנכרון מלא.
האדון שב ומתעסק בצרור המפתחות שלו ומנתק צרור קטן יותר מהצרור הגדול. הוא חולף על פניכם ללא מילה ומניח את הצרור הקטן בעל שלוש המפתחות על העגלה של ציוד הניקיון יחד עם מתקן הנעילה של בטא.
"תנקו גם את עצמכם. המפתחות כאן". האדון אומר שוב מבלי להסתכל עליכם ופונה ללכת. מימנך, בזוית העין אתה רואה את אלפא זע באי נוחות במקומו. אתה מסיט את מבטך לפניו ורואה משהו שטרם ראית. הבעה של תדהמה מהולה בפחד. עד כה אלפא היה נראה בשליטה וברוגע לא משנה מה התרחש. אבל המילים הבודדות האלה ניערו אותו כאילו הרצפה נשמטה מתחת לרגליו.
האדון המשיך להתרחק מבלי לומר מילה נוספת או להסתכל עליהם. אלפא הסתכל על גבו המתרחק בתדהמה, ניסה לומר משהו, אבל כל מה שיצא לו זה "א-א-אדו-ני?".
האדון הסתובב לעברו, הסתכל לו ישירות בעיניים עם מבט חודר ואמר "הייתי לא ברור?"
אלפא ניעור מהשוק שהוא היה תקוע בו ומיד חזר לתפקוד ואמר בטון הבטוח שלו "לא אדוני. הכל ברור אדוני. תודה אדוני".
"ככה חשבתי" אמר האיש בעוד מסתובב ומתרחק. צליל הצעדים שלו נמוג והדלת לחלל נסגרה בעקבותיו.
אלפא נותר קפוא במקומו. אתה ניגש אליו ונעמד מולו. כאשר פניך מול פניו אתה רואה שדמעה בודדה זולגת מזוית עינו, בזמן שהבעתו עדיין קפואה. אתה באינסטינקט מחבק אותו. גופו השרירי קפוא למגע. לפתע אתה חש את ידיו נאחזות בך בגבך התחתון. מעין חצי חיבוק בחזרה.
אלפא מתעשת קלות ודוחף אותך ממנו. לא בחוזקה, אך הוא דואג להפריד ביניכם. הוא משפיל את מבטו בזמן שהוא מנגב את הדמעה מפניו. מבטו חוזר אליך, ענייני יותר, אבל גם פחות מכאני, יותר אנושי.
אתה מביט בו בחזרה עם מבט מעודד.
"אני לא נגעתי בו בעצמי כבר המון המון זמן. אני חושב ששנים. אני לא יודע כמה זמן אני כאן. הוא מעולם לא נתן לנו לגעת בעצמנו. מעולם. תמיד רק הוא כשאנחנו קשורים". המילים האחרונות נתקעו במקצת בגרונו כשהן יצאו. עוד דמעה זלגה מעינו והוא מסיט את מבטו ממך ומנגב אותה בחופזה.
"אתה מאבד את עצמך כאן. עם הזמן. עם השירות. אתה באמת הופך לחפץ שלו". הקול שלו רעד קלות בעודו אומר זאת. "אתה עושה מה שצריך כדי לשרוד כאן. אבל אתה מאבד משהו מעצמך". אתה שם יד על כתפו בהבנה. הוא מניח את ידו על ידך לרגע ולוחץ אותה בהכרת תודה, אך מיד מסיר אותה, והופך ענייני." אנחנו צריכים להמשיך" הוא אומר בקול רם וסמכותי. אתה מהנהן לעברו בדממה.
אתם מתקרבים בשנית לבטא. האיבר שלו שהפך זה עתה לחופשי, מקבל סיבון יסודי וכך גם איזור המפשעה מסביבו. הוא נשטף היטב במים. מקרוב אתה יכול לראות את הסימנים של מתקן הנעילה נטועים עמוק בעור של בטא, כאילו הפכו לחלק קבוע ממנו. לאחר סיום הניקיון אתם מנגבים אותו יחדיו במגבות באופן יסודי.
אלפא מנמיך את השלשלאות ומסיר אותן, בעודך אוחז בגופו של בטא. אתם נושאים אותו בשנית אל מחוץ לעמדת השטיפה. שוב אלפא מוביל את הדרך. בעודכם צועדים אתה שם לב שהקירות של החלל עמוסים במדפים וקופסאות עם רצועות, חבלים, אביזרים וחלקים שטיבם לא ידוע והם אינם מעוררים בך תחושה חיובית.
לבסוף אתם נעצרים מול שלוש דלתות סורגים המובנות לתוך הקיר. הדלת בנויה מפלדה שחורה ונמתחת מהרצפה ועד גובה התקרה עם צירים חזקים ומנגנון נעילה חשמלי. מאחורי הדלת ישנו תא שנראה שנועד למגורים.
אתה מסתכל למעלה ורואה לוחית מתכת בראש התא עליה חקוקה האות היוונית בטא. המוח שלך מחבר את החתיכות ואתה מבין שהתא הזה הוא של בטא. אלפא מסמן לך לקרב את בטא לעבר הדלת. הקולר של בטא מתקרב למנעול והמנעול החשמלי מזמזם והדלת נפתחת. אתם גוררים את בטא לתוך התא ואל המזרון השחור שמונח על הרצפה. אתם משכיבים אותו על גבו על המזרון. התא ריק למעט המזרון על הרצפה קופסת מתכת גדולה ושחורה, אשר מובנית בפינה של הפנימית של התא ומגש מתכת עליו מונחות שתי קערות מתכת כמו של כלב על שתיהן חרוטה האות היוונית בטא. באחת הקערות ניכרות שאריות של העיסה האפורה בה האכילו אותך לפני מספר ימים ובשנייה ניכרים סימני שאריות של מים.
"תישאר איתו כאן. אני הולך להביא את הציוד". אלפא מתרומם מהמזרון ואתה נותר לשבת עליו לצד בטא חסר ההכרה. בטא ממלמל משהו חסר אבחנה ואתה לרגע חושב שהוא מתעורר אבל הוא נותר במצבו.
מחוץ לתא את יכול לשמוע את צליל עגלת המתכת מתקרבת יחד עם אלפא. הוא נכנס לתא ובידיו מתקן הנעילה של בטא וצרור המפתחות. הוא רוכן לידך על המזרון ומתחיל לנעול מחדש את בטא במתקן הנעילה. בין רגע האיבר החופשי, שב למקומו הטבעי והכלוא.
אלפא ניגש לעגלה וחוזר עם חיתול נוסף, ובקבוקים לבנים. הוא פורש את החיתול מתחת לבטא, מורח על המפשעה שלו קרם שמנוני ולבן ואבקה לבנה עם ריח של טלק. הוא סוגר את החיתול צמוד לגופו. "אנחנו לא יודעים מתי הוא יצא מזה" הוא אומר לאויר ולא למישהו ספציפי.
הוא שב לעגלה, מוציא קופסה שחורה עם כף ומתוכה מתחיל לצקת את העיסה האפורה לקערה על המגש ברצפה. אחרי שהקערה מלאה הוא נוטל בקבוק מים נוסף ומוזג ממנו לקערה השניה. לאחר שהוא מסיים את המלאכה הוא מחזיר את הציוד לעגלה ומורה לך בראשו לעקוב אחריו.
אתם מותירים את בטא שכוב בתא ואלפא סוגר את הדלת מאחוריו והיא ננעלת בנקישה. משהו בצליל הנקישה המהדהד מותיר בך תחושת אי נוחות.
הוא מחווה בידו לעבר הדלת מימינו של התא של בטא. זה יהיה התא שלך. אתה מסתכל על הדלת הזהה מימין ורואה על הלוחית שמופיעה מעליה את האות היוונית אומגה. אתה בולע באי נוחות אך לא אומר דבר. עיניך מדלגות לדלת משמאל ורואה שעל התא השמאלי מופיעה האות היוונית אלפא.
אלפא שעקב אחר מבטך מחייך חיוך רפה ומתחיל לשוב על עקבותיו לעמדת השטיפה. "בוא, עכשיו תורך".