היא כל הזמן חשבה
שהיא משוגעת סוטה שונה
בלי שורשים לאדמה
המסלולים שבחרה היו הכי קשים להליכה
הרגליים יחפות מסע שלם של כאב ואכזבה
עייפות החומר שנצברה
הלילה היה רווק
והשמש מסנוורת מידי
מיניות ללא שליטה
מלאה השפיטה
גאות ושפל
מתעצמת ומודחקת
לתוך כספת
היא מסתובבת מסביב
רק בוהה לא נוגעת רק מאזינה
לא בטוחה אם להמשיך להסתכל
או שאולי הוא רק במסכה
קצת שואלת
קצת מתעניינת
היא כותבת בלב
ויוצרת את עצמה
בתוך העולם הדמיון
שם בטוח יותר
קצת צוחקת
קצת מחרמנת את עצמה
קצת מתחמנת
קצת בטוחה
אולי זה עדיף המרחק
בגונגל הזה
מלא עצים ושיחים
אדמה רוויה בכאב
היא רק גורה תמימה
כל צבעים חיות ומסכות
הכל מבלבל בשבילה
רק לא להיפגע
והיא צריכה עוגנים
אנשי הא ודא
לדעת שאפשר להתקיים
גם מבלי ללכת לקצה
ואולי תפגוש אריה
שיקח הכל כל החלטה
וכשזה יקרה הגורה הקטנה תתקרב לאט לאט תישון לידו תתרגל לחיקו
והוא יקח אותה בשיניו וישימים אותה על גבו וילך איתה בגאווה, יראה לה את היופי שטבע הפראי
א
ותוכל לגדול בחיקו להפוך ל לביאה