נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

לקחת עיפרון שחור בידיי, ולטייל על הדף הלבן, למלא אותו בתוכן, מתוך מחשבה עליי ועלייך.
לבנות מציאות בלי אנשים, ללא פגמים, עירומים מכל השקרים, חפים מפגיעה, עולם ללא שפיטה, ממש בועה.
לקחת מכחול אדום בידיי ולמלא את הדף במיניות מתפרצת, מבעבעת, רותחת, לא מתנצלת, גועשת.
לקחת מכחול כחול בידיי, לצייר רקיע ללא גבולות, ללא עננים רק נצח שאין לו סוף, חופש מיני למחשבה.
לקחת מכחול צהוב בידיי, לעצב לך שמש חמה כל פעם שקר תתקרבי והיא תהיה שם קבועה, ולא רק ממני תהיא רטובה.
רק החום נשאר, אצייר לי עץ, כמו מצפן מצפון, כל פעם שתרגישי לבד, או תלכי לאיבוד עם הזמן תדעי אני שם, מחכה רק לך עם חבל ביד.

אצייר לי גם שוט, בטוח תרצי עוד, אז אשמור לי מכחול ליתר ביטחון.