היה סוף שבוע גדוש במסיבות וגם קצת מאכזב. ביום חמישי הלכתי לספיס. המקום היה מעוצב יפה והיה תור גדול בכניסה. הלכתי עם שתי חברות וידיד ונהניתי מאוד מחברתם. פגשתי אנשים נחמדים אבל באופן מפתיע תמיד כשאני הולכת לספייס אני מרגישה סוג של זרות שמזכירה לי את מסיבות הקוקטייל שהייתי הולכת אליהם בחו"ל. שם הרגשתי מאוד לא שייכת לכל השופטים והפוליטיקאים שהסתובבו עם מתאבנים ושאלו אותי שאלות סתמיות.
למחרת היום התברר שצריך ללכת גם ללימיט שיש חתונה וזה חשוב.
ולכן בליווי ידיד טוב מצאתי את עצמי בדרך ללימיט . בלימיט כבר היה אחרת לגמרי על אף שלא באתי עם פמליה הרגשתי שם הרבה יותר בבית. אמרתי שלום לאנשים רקדתי קצת התחברתי להמון בחורות מקסימות. לצערי לא פגשתי את מי שרציתי לפגוש בסוף השבוע, לא באמת. וגם בסופו של הערב הדרך הביתה הסתימה בדיסוננס ולכן הגעתי הביתה עצובה. שבת עצמה הייתה בסימן עצבות והרגשה לא נוחה, אולי בגלל שהיו חסרות לי שעות שינה.
ארוחת ערב עם חברה שיפרה את המצב ובסוף אמרתי לעצמי לצאת מהסרטים וזה עזר. לפעמים הראש שלי הוא האויב הכי גדול שלי לחיים מאושרים.
ועכשיו אני משנסת מותני לקראת השבוע החדש מכאן דברים יכולים רק לעלות.
לפני 16 שנים. 9 בנובמבר 2008 בשעה 9:11
