נכנסתי למצב רוח של חורף. אני כבר לא חברותית וסבלנית ולא בא לי לעשות כלום. החברות שלי לא מבינות למה אני לא עונה לטלפונים אבל כל מה שאני רוצה לעשות זה להיות לבד.
זה קורה לי כל חורף וזה עובר באביב.
סוף השבוע הזה אכן היה בסימן חורף ולכן לא יצאתי מהבית חוץ מלעשות סיבובים עם הכלב בשכונה. המנקה שלי הבריז כי היה בר מצווה לבן שלו וכתוצאה מכך הבית שלי מטונף ולכן גם לא העזתי להזמין אורחים.
שבוע שעבר עבדתי כמו מטורפת ביום חמישי חזרתי ב11 בלילה מהעבודה התכונתי לצאת או לפגוש מישהו הפעלתי את המסנג'ר ואת הכלוב ונרדמתי על הספה מתעלמת לחלוטין מכל הצלילים המעצבנים שבקעו מהמחשב.
למחרת היום קמתי חולה מקוררת ולכן גם לא הלכתי ללימיט. כמויות מסחריות של ויטמין C פתרו את הבעיה ועכשיו אני מתפקדת בסדר חזרה בעבודה.
חברה נוספת שלי בהריון ואני שומעת את מחוגי השעון מתקתקים ויש משקולת ענקית של אשמה שיושבת עלי בעניין הזה. לפחות אם זה שאיבדתי את החברה הזאת כבר השלמתי כשהיא התחתנה עם אידיוט. אז זהו קשה להגיד שהחים יפים מתי כבר יבוא האביב.
לפני 15 שנים. 30 בנובמבר 2008 בשעה 10:39