אני חולה הוויטמין C לא עוזר בעצם שום דבר לא עוזר. הלכתי לעבודה היום בידיעה שאין ברירה ואני חייבת אפילו הייתי צריכה להגיע שעה מוקדם. היה לי תור לרופא לבדיקות כלליות בצהרים ואמרתי לעצמי שאחר כך אני אלך הביתה מוקדם ואפילו אספיק להוציא את הכלב לטיול לפני מסיבת היום הולדת של האחיין שלי. התור לרופא אומנם הלך טוב לא חיכיתי בכלל הרופא היה מקסים אמר לי בהשתאות כמה אני יפה איזה חמש פעמים, בסוף שאל אותי אם אני מתאמנת וכשאמרתי שלא הוא אמר "זה לא פייר". אף פעם לא ראיתי את עצמי כמישהי ששואלים אתה אם היא מתאמנת והוא דווקא ראה אותי כמעט בלי בגדים (תחתונים ומגפים נשארו). כשחזרתי לעבודה מה שקרה באמת זה שנשארתי עד מאוד מאוחר. לרגע לא ישבתי טיפלתי כל הזמן בכמה דברים בבת אחת ובטח לא הלכתי למסיבת יום הולדת. אבל בדרך הביתה הסתכלתי לשמים הירח נראה כמו חיוך עם שני כוכבים שנראו כמו גומות חן וחשבתי השמים מחייכים אליך והלכתי הביתה בהרגשה טובה.
הגעתי הביתה שבר כלי והתמוטטתי על הספה קצת אוכל ושינה נתנו מספיק אנרגיה לפוסט קיטורים הזה. טוב עדיף לבלוג מאשר לחברים.
אני סופרת את הימים לסוף שבוע מקווה שאני אהיה בריאה מספיק עד אז בשביל לצאת לבלות אבל עכשיו קבלתי מייל שאומר שלפחות יום חמישי בערב ושישי בבוקר אני אהיה בעבודה גם. אין מנוחה ליגע.
לפני 15 שנים. 1 בדצמבר 2008 בשעה 19:33
