אני מנסה לחשוב מה גורם לי לעשות את כל הדברים שאני עושה בזמן האחרון. שוב אני מחפשת הגדרות והיום הגעתי למסקנה הבאה:
אני הדוניסטית תמיד הייתי זה משהו שאני יודעת על עצמי כבר די הרבה שנים. אבל עכשיו ברור לי שאני קצת מכורה לחויות קיצונית דקדנטיות. אני מכורה להתרגשות ולאדרנלין. נכון שבאותה המידה הייתי יכולה לקפוץ ממטוסים או לטייל בג'ונגלים והאמת לקפוץ ממטוסים באמת הייתי רוצה לנסות. אבל אני אורבנית והדוניסטית והחיפוש שלי אחר חוויות קיצוניות הולך תמיד לכיוונים. האלו.
בפוסט האחרון שלי כתבתי סוג של פרובוקציה משפט שהביא אלי הרבה פניות של בחורים שמנסים את מזלם. קצת הצגתי את עצמי כפרי בשל שמוכן להיקטף. על אף שאין דבר רחוק יותר מהמציאות. אבל מאז התחלתי לקבל כל מיני פניות מגברברי האתר בסגנון בואי אני אסשן אותך. הם נשמעים תמיד מאוד מופתעים כשאני מסרבת. אז רק להבהרה הסיבה שאין לי היא שאני בררנית לא בגלל שאין לי הצעות יש מעט מאוד גברים שהייתי מוכנה שיסשנו אותי קשה מאוד לרכוש את האמון שלי. לכן אני חסרת ניסיון.
לנושאים אחרים. קיבלתי חדשות טובות התיק על התאונה שעשיתי בספטמבר ניסגר אפילו לא קיבלתי קנס שלא לדבר על שלילה. כל התקופה הזאת הרגשתי שהרישיון שלי לא שלי ושעומדים לקחת אותו ובסוף לא קרה כלום. באופן כללי החיים מרגישים טובים ואני מאושרת על אף שמעל ראשי יש גרזן כלכלי ואני בדרך לחרפת רעב אבל משום מה לא אכפת לי ואני בטוחה שהכל יהיה בסדר. אפילו העובדה שביליתי אתמול בעבודה עד 3 לפנות בוקר לא ממש הצליחה לדכא אותי. אז אני יושבת כאן נהנית מהעובדה שבמקום לשבת מול השולחן אני על הספה מול הטלוויזיה מעדכנת את הבלוג כי סוף סוף הטלוויזיה מחוברת למחשב והחיים נראים מבטיחים ויפים על אף החורף.
לפני 15 שנים. 8 בינואר 2009 בשעה 20:52
