אתמול נתתי הזמנות נוספת לסיטואציה שגרמה לי לסטור לשולט חצוף שעצבן אותי לפני כשבועים. שוב פעם הזמנתי בחור הביתה שוב פעם חיכיתי לו ליד הדלת עם עיניים קשורות אבל הפעם הייתי עירומה לגמרי הדילדו היה נעוץ בתוכי אבל לא בטוסיק. אני יודעת שגם הפעם אנשים ישאלו אותי זה לא מסוכן? לא פחדת?
אני מודה שכן פחדתי בכל זאת גבר זר ואני עם עיניים קשורות וכן עלו לי התסריטים הכי גרועים בראש, אבל בסופו של דבר כל פעם שאישה מכניסה גבר לדירה שלה ולא משנה מה הסיטואציה אפילו אם הוא סתם הטכנאי של הכבלים היא עדיין באותה רמת סכנה ואי אפשר לתת לזה לנהל את החיים. כמו כן כאן לעומת הטכנאי של הכבלים או השליח של הסופר מדובר במישהו שאני מדברת איתו זמן מה ובכל זאת ניתן לקלוט אנשים קצת.
בכל מקרה אחד הרגעים הכי טובים בסיטואציה הזאת זה כשאני עומדת שם על 4 פגיעה וחשופה מחכה עד שהוא יעלה במדרגות יפתח את הדלת להרגיש את הידים הזרות נוגעות בי עושות בי כרצונן.
הפעם הייתה הרבה יותר טובה מהפעם הקודמת וגם כשהורדתי את כיסוי העיניים המצב עדיין היה בסדר.
אבל הרגשתי שהבחור לא ממש ידע מה לעשות איתי די מהר הפסקתי להיות סאבית ומה שיצא בסוף זה סקס מאוד קינקי אבל לא סשן.
הוא ניסה להצליף בי בשלב מסוים אחרי שהוא שאל אותי אם אני רוצה!? ואז הבנתי את כל הפעמים שקראתי על הצלפות טובות והצלפות רעות, הוא לא ידע להצליף. הרגשתי את השוט מתפזר עלי לא ממוקד ולא נעים על אף שלפעמים יצאה לו גם הצלפה רנדומלית טובה והופתעתי לגלות עד כמה אני אוהבת את זה כשזה נכון. הפסקתי אותו די מהר כי נמאס לי להרגיש את הקצוות של השוט על הכליות שלי.
בסוף הערב הוא התודה שהוא בכלל לא בדסמי אלה סתם קינקי ואכן זה מה שראו וזה מה שיצא סקס קינקי. אחרי שהוא גמר רציתי שהוא ילך (אני תמיד רוצה שהם ילכו אחרי שניגמר) אבל לקח לו זמן לקום מהספה הוא ניסה את מזלו בעוד סיבוב, מה שהיה לא בא בחשבון מבחינתי. מצאתי את עצמי מדברת הרבה כמעט מלהגת כאילו השטף המילים הבלתי פוסק שלי מעמיד איזה חומת הגנה בינינו. יאמר לזכות הבחור שבתחום הסקס הקינקי היה נחמד מאוד, לבחור היו ידים נפלאות ענקיות שגרמו לי להרגיש קטנה ועדינה אבל לא היה סשן וזה מה שרציתי. משום מה אני לא מצליחה למצוא שולט אמיתי שיעשה לי סשן אולי זה בגלל שיטת המיון שלי, אולי זה בגלל ששולטים אמיתיים שומרים מרחק מבחורה כמוני (אחת שלא מתמסרת) אבל אני מתחילה להרגיש מתוסכלת מהעניין הזה. נמאס לי להיות חסרת ניסיון. טוב אולי בפעם הבאה.
לפני 15 שנים. 6 בינואר 2009 בשעה 9:05
